אז מה את בוחרת...
_________________________
"אז הגעת" אמר אדוארד וקם לעברי "רצית לדבר לא?" אמרתי וישבתי במקביל למקומו בשולחן והוא התיישב "רוצה לשתות?" שאל אדוארד "אספרסו קצר, תודה" אמרתי ואדוארד סימן לעבר המלצרית "אז מה רציתי להגיד?" שאלתי "ישר ולעניין" אמר אדוארד "אני יודע שאת מאמינה לכל מה שאמרתי לך עד עכשיו, אבל אני גם יודע שאת מבולבלת ולא סומכת עלי אבל הייתי חייב לדבר איתך" המשיך אדוארד "על מה?" שאלתי "לא פה בואי נצא לבחוץ" אמר והזמין חשבון, שילם ויצאנו מהבית קפה. הלכנו בשביל שבפארק "טוב אתה יכול לדבר?" שאלתי "באתי לדבר איתך כי מצבנו מחמיר, את חייבת לבוא איתי" אמר אדוארד "לאן?" שאלתי "לארץ שלנו ארץ שאף בן אדם רגיל לא מכיר ולא היה בה" אמר "נגיד שאני מאמינה לך, אתה לא מצפה ממני לעזוב את החיים שלי וללכת עם בן אדם שאני לא מכירה" "זאת החובה שלך, זה היעוד שלך, את חלק מאיתנו" " אני לא חלק מאף אחד, אני באתי לפה כי אני יודעת שאתה יודע דברים על ההורים שלי " אמרתי בכעס "זה הרבה יותר גדול מזה" החזיר בכעס "בשבילך אולי, לא בשבילי" "אמא שלך בעצמה הקריבה את עצמה בשבילנו בשביל השבט שלנו בשביל להציל את העולם היא ידעה שזה היעוד שלה" אמר בכעס ודמעה ירדה מעיני "סליחה, לא הייתי צריך להגיד את זה" הוא אמר וחיבק אותי חיבוק קצר והרחקתי אותו "אז היא מתה?" שאלתי " אני לא יודע" ענה אדוארד "בוא נמשיך ללכת" אמרתי והלכתי מבלי לחכות לתשובתו הוא בא אחרי "איך היו ההורים שלי?" שאלתי " אני הייתי יד ימינה של אמא שלך הייתי הסגן שלה הייתי יד ימינה היינו עובדים ביחד כל יום בתור הסגן שלה היא הייתה אישה מדהימה היא הצליחה להשיג כל מה שרצתה ועשתה הכל בשביל העם שלה כל מכשול שהיה היא הצליחה לעבור והעם זוכר אותה בתור השליטה הכי טובה שהייתה להם היא כתובה בספר ההיסטוריה שלנו בתור השליטה הכי נערצת שהייתה" אמר "ואבא שלי?" שאלתי " את אבא שלך לא ממש הכרתי היינו מדברים מדי פעם רק בעניינים פוליטים ולפעמים שאמך הייתה מספרת עליו הוא היה כמו אימך נחוש אבל הוא לא היה מוכן להקריב הכל כדי להגן על העם לרוב הוריך רבו בגלל זה אבל תמיד השלימו בסוף האהבתם הייתה מודל לכל העם ובגלל החילוקי דעות שלהם הם הצליחו להנהיג את העם ולהגן על העולם בצורה הטובה ביותר כך אנחנו זוכרים אותם בתור בעל ואישה שעשו את הכל בשביל השבט שלנו בשביל העם שלהם בשביל שהשבט יוכל לקיים את יעודו ולהציל את העולם מכל דבר רע שמאיים עליו" אדוארד אמר ופשוט ישבתי ושתקתי הייתי מרוצה "אפשר לשאול שאלה?" שאלתי "בטח"ענה אדוארד " פעם אחרונה שדיברנו אמרת שאתה לא הבן אדם שמתאים להגיד לי את זה ושיבוא הזמן הבן אדם הנכון יגיד לי את זה, מה ישתנה עכשיו?" שאלתי "אנחנו זקוקים לך ואמרו לי לעשות הכל כדי שתבואי איתי גם לספר לך את האמת אני בעצמי" אמר אדוארד "טוב כבר מאוחר הגיע הזמן שלך לחזור הביתה, אז את צריכה להחליט את באה איתי או לא?" שאל אדוארד שתקתי כמה דקות "קארן" אמר שוב אדוארד והרמתי את מבטי עליו " את באה?" שאל "לא אני מצטערת, אני לא יכולה החיים שלי פה ואני לא יכולה לבוא עם אדם שאני לא מכירה גם אם הוא אומר לי דברים שאני רוצה לשמוע אף אחד לא אמר שזאת האמת" אמרתי ואדוארד התעצבן "זה היעוד שלך את חייבת לבוא ואת תבואי גם אם אצטרך לקחת אותך בכוח" אמר אדוארד בטון כועס והתקרב אלי "אז את באה?" שאל אדוארד " וכדאי לך לחשוב על התשובה כי אני לא אשאל עוד פעם" המשיך אדוארד "לא" אמרתי בקול מפוחד "מה אמרת?" שאל אדוארד "לא, אני לא אבוא איתך גם אם תנסה להפחיד אותי אתה לא תצליח לקחת אותי בכוח " צעקתי בלי פחד "לכל דבר שאת אומרת יש השלכות" אמר "אני לא מפחדת ממך, אתה לא מפחיד אותי" והסתובבתי הלכתי משם אדוארד תפס בידי " בטוחה?" שאל "בטוחה מאוד עניתי והורדתי את ידו מידי אף אחד אבל אף אחד לא יאיים עלי אני עברתי דברים שהכשילו אותי בחיים וקמתי מהם ואני לא מפחדת מאף אחד יותר" וניסיתי ללכת הוא תפס שוב בידי "תוריד את היד עכשיו!" צעקתי בציווי ופניו הראו בעלה הוא עזב את ידי והלכתי משם...
________________________
פרק חדש ומעניין😎
מקווה שתענו🤞
תודה לכל מי שקורא זה כיף לראות שאוהבים את הספר 🖤
תכתבו תגובות ותנו כוכבים💫
YOU ARE READING
יש סודות שלא מגלים...
Fiksi Ilmiahבלילה אחד ההורים של קארן נטשו אותה ואת אחיה בבית יתומים קארן בת שנתיים ואחיה אורנלנד בן 5 הסיפור מתרחש כעבור הרבה שנים שדברים מוזרים מתחילים לקרוא קארן מגלה שהיא לא עוד סתם אישה אלה שהיא נצר לשושלת של אנשים עם דם מיוחד דם שנועד לעזור ולהציל את העולם...
