שלום לכולם:)
פרק לפני אחרון. שתהיה לכם קריאה מהנה3>
***
רונן
"אתה לא הולך לשום מקום!"
"מה 'תה אומר..." קיטרתי יותר לעצמי מאשר לו.
"רונן." עצמתי את עיניי, מתעלם מהמבטא המעצבן של דימה. הוא לפת את ידי ואחז בי במקומי. "האסיפה הזאת עוד לא נגמרה והיא רחוקה מלהיגמר בכלל." הוא ניער את ראשו וחיזק את אחיזתו מסביבי. "סוקה בן-אלף! אם תלך עכשיו, החרא הזה ירדוף אחריך עד סוף העולם שמאלה-"
"אתה חושב שזה מעניין אותי בכלל?" סירבתי להסיט את מבטי מדלת היציאה. הייתי חייב להגיע אליה. הייתי חייב לעמוד לצדה כשהמפלצת המחורבנת שלה תופיע ותדפוק לה על הדלת המזויינת שלה. אינעל העולם וסבתא של אמא שלו. האישה המטורללת הזאת יצאה מדעתה והחליטה להוציא אותי מדעתי באותה המידה.
איך היא יכלה בכלל לעשות לי את זה? איך היא יכלה לנתק לי את השיחה, אחרי שאמרה לי את כל מה שהיא אמרה? האם היא ציפתה ממני פשוט להקשיב לה ולשתוק? לא, היא ציפתה שאני לא אבוא אליה ברגע שהיא תגיד לי את כל המילים המזויינות שיצאו מבין השפתיים המנושקות האלו, שרציתי לראות.
לעזאזל איתה ועם ההחלטות המסוכנות שהיא עושה בחיים שלה! למה היא אמרה לי את זה, אם ידעה שאני רחוק ממנה? למה היא אמרה את זה בידע מוחלט שאני לא יכול לקחת אותה בין שתי ידיי ולרסק את השפתיים הממכרות שלה בנשיקה מזויינת? לעזאזל, למה היא אמרה לי את זה, אם ידעה שאני לא יכול להגן עליה מהמרחק המזויין הזה?
כוסאמק'...
"רונן-"
"דימה..." שמעתי בו זמנית, "שחרר את המאהבול המטומטם הזה." הסטתי את מבטי לצד, פוגש את זוג עיניו הכחולות של עילי. שפתיו התעקלו קלות, לפני שהוא ניסה להסתיר את העובדה שחייך רגעים ספורים קודם לכן. מניאק בן אלף זונות. כלב מזויין. חרא מהלך על שניים, לעזאזל התחלתי אפילו לקלל כמותה. "לא שמעת אותי? צריך אולי מנקי אוזניים?" הוא שאל וחזר על עצמו, "שחרר אותו וכנס פנימה..."
דימה החליף מבט מהיר ביני לבין המאפיונר הבת-ימי, לפני שנשף ושיחרר את זרועי עם משהו שנראה כמו חוסר רצון מוחלט. "הבוסית ביקשה ממני לשים עליו עין. אני לא יודע מה עובר לו על השכל, אבל הוא לא יכול לעזוב באמצע אסיפה, כשיש - בּלאד - צייד על אידיוט כמו איסקוב המניאק. אם תלך עכשיו, רונן... הוא יחשוב שזה אתה ששלח עליו שכירים... הוא יבוא אחריך... אחרי נטלי... הילדים."
"סיימת?" שאלתי אותו אחרי דממה די ארוכה, "עוף לי מהעיניים לפני שאני דוחף את הרגל שלי לתחת שלך-"
YOU ARE READING
לילה ללא הבטחות | ספר 2
Humorספר שני בסדרת "ההבטחות" עשר שנים היו אמורות לרפא את הכל, אבל לא בשביל לילה. אמרו לה שהכל יעבור. שעם הזמן, הכאב יעלם והזכרונות יעלו בלהבות ויתאדו לתוך החשכה של הלילה. אבל זה עוד לא קרה. הכאב מעולם לא עזב והיא ידעה שהוא לעולם גם לא יעזוב אותה. ולמרות...
