שנה טובה ומתוקה לכולם!
***
שלום לכולם! אני מצטערת על האיחור, אני עובדת עכשיו מלא מלא ואין לי את הזמן אפילו לכתוב~
אני מצטערת על שגיאות הכתיב ומקווה שלא תכעסו עליי יותר מדי.
שיהיה לכם יום טוב ושבוע נפלא!
***
לילה
בדיוק כפי שהוא התחיל, כך גם הוא נגמר.
הקיץ כשאר הדברים בחיי, היה קצר וחסר משמעות. בייחוד למישהי שלא היו לה תחביבים, או עיסוק אחר. מישהי שלא היה לה אף-אחד - חוץ מאבא שלה, אחותה ומשפחתה, כמובן... ואולי גם שמואל... אה, וגם שכחתי את נאשי המניאק. טוב, לא משנה. מסתבר שכן היה לי מישהו. מישהו שיכולתי להתקשר אליו בשעת צרה. מישהו שיבוא לעזור לי, בין אם ארצה בכך ובין אם לא.
ניערתי את ראשי ובהיתי קדימה אל הקיר הצבעוני של הכיתה הריקה. שמותיהם של התלמידים החדשים שלי התנוססו על לוח פירחוני. כן כמובן, שהיו לי אנשים שאהבתי, אבל זה לא אמר שביליתי איתם מספיק, או שאולי רציתי לבלות איתם. לעזאזל, מה נסגר איתי? אני כן רציתי לבלות איתם וזה בדיוק מה שעיצבן אותי. אלוהים, הפכתי לנמושה רכרוכית.
"ליילי."
טוב, בכל זאת הייתי אישה וזה היה בטבע שלי. אבל עדיין, מעולם לא ראיתי את עצמי בצורה שכזאת. זאת אומרת, תמיד ידעתי שהיה לי צד רך שכזה, אבל לא רציתי לראות אותו. לא אהבתי את הצד האכפתי הזה, הצד העדין שהרגיש יותר מדי דברים.
"לייל?"
לא אחרי מה שקרה לי. מאז היום ההוא, החלטתי שאני לא אמורה להרגיש דבר. שום כלום ועדיין אני הרגשתי הכל. אלוהים, ממתי זה? מתי נתתי למחשבות הללו לחדור למוחי? ממתי הפכתי לרגישה שכזאת? מה נסגר איתי?
"לילה?"
זה האידיוט הזה. מה נסגר איתו? בא מנשק אותי והולך. איך נתתי לעצמי ליפול ככה? לקחתי נשימה עמוקה ונתתי לראשי לצלול קדימה, דבר שגרם לי להיפגש בשולחן העץ. צליל חזק וברור של דפיקה התנוססה סביבי. לעזאזל, למה נתתי לו לנשק אותי? למה אהבתי את זה כל-כך?
"לילה!"
"מה?!" קפצתי במקומי, מיישרת מבט אל הפנים שנשענו מעליי, מהצד השני של השולחן. זוג ידיים נשענו על השולחן והמבט שנפל עליי היה עצבני ולא סובלני. "מה, אממ... תאיר? מה לעזאזל, את עושה פה?" הבטתי סביבי בתמיהה, לפני שחזרתי להתבונן על הפנים המוכרות והעגולות של אחותי הבכורה.
"השאלה היא, מה את עדיין עושה פה? כבר חמש... ואין כאן אף אחד -" היא הזדקפה, מקמצת את אגרופיה על מותניה בדאגה. "- את יודעת שאת מעופפת בזמן האחרון... כאילו ברמה שאני לא יודעת איפה תגמרי בסוף היום-"
YOU ARE READING
לילה ללא הבטחות | ספר 2
Humorספר שני בסדרת "ההבטחות" עשר שנים היו אמורות לרפא את הכל, אבל לא בשביל לילה. אמרו לה שהכל יעבור. שעם הזמן, הכאב יעלם והזכרונות יעלו בלהבות ויתאדו לתוך החשכה של הלילה. אבל זה עוד לא קרה. הכאב מעולם לא עזב והיא ידעה שהוא לעולם גם לא יעזוב אותה. ולמרות...
