לילה ללא הבטחות | ספר 2

פרק ה

הודעה חשובה בהתחלה - בבקשה לקרוא!

אנשים אני סתומה לגמרי ואף אחד גם לא שם לב לזה, מלבד imangryandtired  - אז תודה רבה לך!

השתמשתי בשם בועז בפרק הקודם, למרות שהדמות שהופיעה בפרק ג' הייתה מנשה!

האחיין של שמואל ושל שמעון הוא מנשה (הדמות שהייתה אמורה להיות בפרק הקודם) - בועז זאת דמות אחרת לגמרי ואני באמת-באמת מצטערת שסיבכתי אתכם עם השטויות שלי!

מקווה שתאהבו את הפרק ושתהיה לכם קריאה מהנה!

***

לילה

שבוע מחורבן. שבעה ימים. ארבע-עשרה שעות. ונכון לעכשיו, עשרים וארבע דקות ושמונה שניות. ועדיין, עדיין מנשה לא דיבר איתי. זה כאילו שהוא שכח לחלוטין מקיומי ועוד עשה כך שאפסיק להתקשר אל שמואל - כיוון שהם בילו יחדיו את רוב הזמן שלהם.

לעזאזל, אפילו שמואל לא ענה לי יותר וזה כבר התחיל לעלות לי על העצבים. הוא לא דיבר איתי והוא לא רצה אפילו ליצור קשר כלשהו. וכאשר שאלתי את לשמעון עליו, זה אמר שהוא לא ידע מה הבעיה והאמת שגם אני לא הבנתי. זה לא שקראתי לו באופן ישיר ובוטה "הומו", אלא שניסיתי להוציא את זה ממנו בצורה יותר עדינה.

כן, הבנתי שפגעתי בו, אבל מה לגבי נאשי. לו, אני לא עשיתי כלום והוא המשיך להתעלם ממני באופן כה נורא שרציתי פשוט לבכות דליים של מים. לא היה לי איש מלבדם והם ידעו את זה והשתמשו בזה כנגדי. פאק, אני הרגשתי לבד לגמרי.

הייתי בודדה...

תאיר הייתה עסוקה עם הילדים ואני לא רציתי להפריע לה. אבא וארוסתו היו ברוסיה אצל הבת שלה ולא היה לי פה איש - איש מלבד הדר. לעזאזל, איך לא חשבתי עליה קודם לכן. הדר ואני נפגשנו במכון הכושר לפני שנה, היא הייתה האחת שסיפרה לי על המשרה הפנויה בבית הספר של הבת שלה.

הזדקפתי על גבי הספה, זרקתי את הכרית שחיבקתי עד כה לצד שמאלי שלי והורדתי את רגליי משולחן הקפה שעמד ממולי. יכולתי להתקשר ולהיפגש איתה ועם הבת-הזוג המגניבה שלה ולצאת, כמו שעשינו בפעם הקודמת. הושטתי את ידי קדימה ולקחתי את המכשיר שנח על גבי השולחן לפניי.

פתחתי את המסך וחיפשתי את שמה של הדר בין השיחות האחרונות שלי. לקח לי מספר שניות לאזור באומץ שהיה לי, לפני שקפאתי במקומי, למשמע הפעמון של הדלת. ובדיוק כמו בפעם הקודמת, עצרתי באמצע מעשיי.

הטלוויזיה הייתה כבויה והשקט ששרר בדירה העלה את פעימות ליבי לגודל עצום. האם זה היה אחד הבנים? האם הם סוף, סוף הפסיקו עם השטויות שלהם וחזרו לדבר איתי? אלוהים! מוחי התנתק, כאשר קפצתי בהתרגשות מטלטלת על רגליי ושלחתי מבט לחוץ אל דלת הכניסה שלי.