part two- ice in this blue eyes

2.6K 79 3
                                    

הגענו לעבודה שנינו והתפצלנו כל אחת לכיוון שלה בבר , היה עמוס ממש .
שמחתי שלבשתי אדום, זה ממש עזר עם הטיפים. לקראת  אחד עשרה כזה המקום התחיל להתרוקן כמעט לגמרי. מה שבחיים לא קורה בימי חמישי ,
אנחנו הבר הכי מפורסם בעיר , ולקח לי שתי דקות להבין למה.
לבר נכנס טרביס או איך שלא תקראו לו הבחור עם העיניים של  פלדה והשרירים בכל הגוף ,וכל הפמליה שלו .
מה שאומר תהיי בשקט ותעבדי טוב אם את לא רוצה למות. 
וגם זה לא בטוח,  לא פעם שמעתי שהם הרגו מישהו כי הוא לא היה נראה להם או לא בא להם טוב באותו רגע ,
הוא התקרב לצד של הבר שלי וביקש" ויסקי נקי ועכשיו " הקול שלו היה צרוד קצת.
ת'אמת שהייתי מופתעת חשבתי שהיא ילך על וודקה הוא משהו חזק יותר ,
אבל הבאתי לו את הויסקי שלו ,
ואז הוא פתאום שאל "איך קוראים לך" , רציתי להתעלם ממנו,
אבל אז בשקט, אמרתי "מיילי".
הרמתי את העיניים שלי,  ופגשתי בעיינים שלו.
הם היו שילוב של קרח עם האוקיינוס צבע מדהים משהו עוצר נשימה. זה עדיין היה מבט מקפיא.

הוא חייך כמו מין חצי חיוך עקום כזה סרקתי את הפנים שלו,
שתי צלקות מעל הגבה ,
חתך ארוך בסנטר, ועוד אחד על הלחי,
הוא כחכח בגרון ,
ואז אחזתי שאני בוהה, ובמי לעזעזל בראש מאפיה.
כל החיים שלי התרחקתי מאנשים כאלה רציתי חיים נורמליים,
כאלה שלא מלאים ברציחות, ומכות ,וסמים משהו יותר רגוע ונורמלי ,
והוא ההפך מכל מה שאני חושבת ורוצה ,
בכל מקרה הוא עזב את החלק שלי ופנה ולכיוון של  הלן הזהרתי אותה עם העיניים,
כי הדם שלה עולה מהר למוח , לא לומר שטויות , היא חשובה לי שהיא בחיים.

הוא ישב שם מדבר עם האנשים שלו עוד איזה שעה ואז עזב , שיחררתי אנחת הקלה שאפילו לא ידעתי ששמרתי.
הסתכלתי על הלן שאמרה לי עם השפתיים "הוא חתיך בטירוף". היא סתם מנסה לשגע אותי.
"השתגעת על כל השכל " החזרתי לה ,
היא צחקה, והמשיכה לעבוד סיימנו את העבודה בשתיים כי לא היה מידי הרבה אנשים.

חיבקתי את הלן ויצאתי לרחוב חושבת על כמה שאני עייפה, ומדמיינת את עצמי כבר ישנה .
פתאם אני שומעת רעש הסתובבתי לכיוון הרעש וראיתי חתולה קופצת מאחד הפחים, אלוהים התחלתי לצחוק על עצמי ממתי אני כזאת פרנואידית ועוד מכל דבר שזז  .
ואז שהתקדמתי כמה צעדים, שמעתי כמו גניחה אנחת כאב כזאת , האינסטינקט שלי אמר לברוח . ועכשיו.
אבל אני לא כזאת, אז חיפשתי מאיפה זה מגיע ,ואז ראיתי אותו .
הוא שכב על האדמה מנסה לקום עם דם שנוזל  לו מהיד והרגל ולא יודעת עוד מאיפה.
הוא הסתכל אלי ואמר לי בקושי "מה קרה?  את אוהבת מה שאת רואה? " הוא בקושי נושם וגונח,
חוצפן, אשכרה גם שהוא הולך למות הוא שחצן  וחושב שכל העולם כמוהו.
"תתפלא לשמוע", שמעתי את עצמי אומרת "יש אנשים שהם לא כמוך וטוב שכך".
הייתי בשוק מעצמי שהמילים האלו יצאו לי בכלל מהפה ,
וממש לא יכולתי לפספס את התדהמה והכעס שהיו על הפנים שלו,
אני בטוחה שזה השאיר אותו לגמרי חסר מילים,
ולפני שהוא ענה שאלתי בלחץ,  "מה אני יכולה לעשות שלא תמות "?
פה כבר נבהלתי אני לא אוהבת אנשים שמתים לי בידיים,  כי מי רוצה דבר כזה.
הוא שתק לרגע ואז ראיתי שהכרה שלו רופפת, והוא הולך להתעלף.
לעזעזעל מה אני עושה איתו?  אני חייבת להתקשר למשטרה הוצאתי את הטלפון שלי מהשורט כדי  לחייג למשטרה אבל הוא עצר אותי ואמר לי: "שלא תעיזי להתקשר למשטרה" עכשיו באמת לא ידעתי מה לעשות פחדתי להסתבך בכל החרא הזה .
ואז הוא התעלף.כנראה מהכאב.
מעולה חשבתי לעצמי , מה את עושה איתו ?, והחלטתי לקחת אותו לבית שלי .
מקווה שאביגיל ישנה.
לא רציתי שהיא תראה כזה הרבה דם, או אותו,
סחבתי אותו בקושי הוא כבד רצח. ויש לו מלא שרירים. וקעקועים שרק עכשיו שמתי לב אליהן יותר מקרוב .שמות תאריכים, וציורים מוזרים , שמתי אותו על המיטה שלי ,יודעת שזה זוג המצעים היחידים  שיש לי, וניסתי לחטא את הפצעים מבלי להקיא .
יותר מידי דם וזה מירי, כי מצאתי רסיס של ברגל שלו זה היה חתיכה מכדור, ידעתי את זה. שהוצאתי את הרסיס,  הוא זז בכאב למרות ההכרה המעורפלת שלו .
הבנתי שזה ממש כואב , סיימתי הכל חבשתי ונכנסתי למקלחת,
בחיים קודם לא הייתי כל כך קרוב לגבר ,
אני לא אוהבת את הסגנון הזה של האנשים ואני מקווה שבבוקר הלן תבוא ותעזור לי ,

Blue Beautiful Eyes And Black SoulWhere stories live. Discover now