part one- my life

5.1K 87 8
                                    

"יוהו אלוהים" צרחתי שהלן נכנסה לחדר שלי כמו בלון שהתפוצץ, היא הייתה אדומה כמו עגבניה.
הטופ האדום שלבשה ממש תאם את צבע הפנים שלה, היא קפצה על המיטה שלי, מרימה את השמיכה וצורחת "יאאלה קומי כבר ,אנחנו מאחרות לעבודה" , הלן היא החברה הכי טובה והכי בייצ'ת שיש, אנחנו מכירות אחת את השניה מגיל ארבע עשרה. בדיוק ביום הראשון בו התחלתי לעבוד בכל מיני עבודות. ובגיל 17 התחלתי לעבוד בבר. בית ספר לא עשיתי אף פעם . ולכן העבודה היחידה שאני יכולה לעבוד בה זה בר ,

שהייתי קטנה זה היה המפלט שלי מהחיים. ללכת לבית ספר ולשכוח מהבית , להתרחק, לראות אנשים נורמליים ,
למדתי בערך עד כיתה ט , אבל שגדלתי הייתי צריכה לשרוד ובשביל לשרוד צריך לעבוד.

אבא שלי היה סתם אחד מטומטם ששותה בלי הפסקה,
אני כבר לא זוכרת אם הוא תמיד היה ככה או שזה התחיל שהייתי ממש קטנה, המזכרת היחידה שיש לי ממנו זה צלקת ענקית בגב למטה, מבקבוק שהוא שבר עלי שהייתי בת 10 ,בערך יומיים לפני שהוא נדרס. לא האמנתי שאני יהיה מסוגלת לשמוח שמישהו מת אבל במקרה הזה,
זה היה היום המאושר בחיי.

ואמא ,היא הייתה כל החיים שלי, היא החזיקה את הבית שלנו, אבא שלי דקר בטעות ( טעות לא בטוח אבל זה מה שהוא טען) כי הוא היה שיכור, הוא רצח אותה וזה היה היום האחרון שבו קראתי לו אבא.
הוא לא רצה לרצוח אותה,  הוא חשב שהיא מישהי אחרת זה מה שהוא טען ,
היא נרצחה שנתיים אחרי שילדה את אחותי שהיא בעצם כל החיים שלי.

אביגיל הילדה הכי יפה והכי חכמה שיש בעולם, יש לה עיינים בצבע אפור כחול ושיער בצבע חום זהב . אני מגדלת אותה מאז...
אני אוהבת אותה הכי בעולם, הרבה יותר מאת עצמי. היא המשפחה היחידה שיש לי ,
היא והלן,
" כדור הארץ למיילי " שמעתי את הלן צורחת
"אה סורי" אמרתי לה, "דקה אני מתלבשת" שמתי טי שרט קצרה שחורה עם מחשוף עמוק בחזה ,ג'ינס ארוך עם קרעים ,וסניקרס לבנות.
הגוף שלי לא משתנה בכלל.לא קניתי בגדים כבר אולי 4 שנים. אני לא אוכלת הרבה אז אולי זה קשור.
אבל הכל יחסי, החזה שלי יחסית ממש גדול לעומת הגוף שלי ,
ולכן אני אוהבת ללבוש קפצונים רחבים,
אני גם ממש אוהבת את החורף אבל עכשיו קיץ.

ואני צריכה טיפים אז אין לי ממש ברירה , גמרתי להתלבש, סירקתי את השיער,
הוא ממש ארוך עם קצת תלתלים בקצוות ועוקף לי את התחת .
אני אוהבת את הצבע שלו , זה כזה חום בהיר עדין כזה.
אבל, אני חייבת לאסוף אותו כי אחרת הוא נכנס לכל מקום ,
בדיוק כמו של אחותי אביגיל,
איפה היא באמת?,
"הלן,  איפה אביגיל" ? שאלתי, מבוהלת לרגע.
"אה, שמתי אותה לישון אחרי מקלחת וארוחת ערב בזמן שאת ישנת את שנת הדוב שלך" היא עונה, כבר אמרתי למה אני אוהבת את הלן ?
כי היא תמיד שם בשבילי .
היא יותר מאמא ויותר מאחות ויותר מחברה ,  הלכתי לחדר של אביגיל נתתי לה נשיקה על המצח ויצאנו .
אני יודעת שזה לא ממש כדאי להשאיר ילדה בת תשע לבד בבית כמעט כל הלילה, זה לא בטוח וגם לא אחראי, אבל אם לא אעשה זאת, אנחנו נעבור לגור ברחוב.
ואני לא יכולה לאפשר לעצמי את המותרות של ביביסיטר או משהו בסגנון,
שהיא הייתה יותר קטנה הלן הייתה איתה ביום ואני בלילה ,
אבל עכשיו היא גדלה והיא לא מפחדת להשאר לבד.

Blue Beautiful Eyes And Black SoulWhere stories live. Discover now