פרסי וג׳ייסון בהוגוורטס

הארי

״טוב אז אני סיריוס הארי ולופין נלך לקחת את ג׳קסון ואז נאסוף את גרייס.״ סיים דמבלדור את דבריו.  ידעתי שאין לי ברירה אז הלכתי לדמבלדור שקרא לסיריוס וללופין. יצאנו לבחוץ. דמבלדור אמר לי:״גע בידי.״ ושאלתי אותו:״למה?״ הוא אמר לי:״כי אנחנו הולכים להתעתק.״  פתאום הכל השחיר;חשתי לחץ כבד מכל הכיוונים;הקשתי לנשום כאילו כבלי ברזל מתהדקים סביב חזי;גלגלי עיני נלחצו אל תוך גולגולתי;עור התוף של אוזניי נדחק אל ראשי ואז הכל פתאום נגמר. התנשפתי קצת ואז הסתכלתי סביבי לראות לאיפה הגענו.
עמדנו מול בית צבוע כולו בכחול אם דלת שגלים מצויירים עליה. דמבלדור דפק בדלת ועמדנו וחיכינו שם כמה זמן עד שלבסוף נערה עם שיער זהוב יפה ועיניים אפורות כמו סערה פתחה לנו את הדלת.  דמבלדור ניגש אליה ואמר לה:״שלום אנחנו מחפשים את פרסאוס ג׳קסון.״ הנערה הסתובבה אחורה וקראה:״סאלי יש פה חבורה של אנשים מוזרים שמחפשים את פרסי,להכניס אותם?״  ״כן.״ נשמעה תשובה. הנערה הבלונדינית פתחה לנו את הדלת אך ניכר עליה שעשתה זאת באי-רצון. גם בתוך הבית הכל היה צבוע בכחול.   וואו מה הקטע עם כל הכחול הזה? חשבתי לעצמי.  ״שנייה אני אלך לקרוא לפרסי.״ אמרה הבלונדינית. אז התיישבנו בסלון לייד סאלי.