פרסי וג׳ייסון בהוגוורטס

הארי

אחרי השיחה שניהלתי עם קליפסו ניסיתי לישון אבל לא הצלחתי. כל הזמן תהיתי מה זה הסימן המוזר הזה שיש לו על היד ומה היו הסיוטים המוזרים האלה. אחרי הרבה זמן התייאשתי מהרעיון של לנסות להירדם. קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן. אחרי שגמרתי להתארגן ירדתי למטה וראיתי את אנבת׳ ופרסי מדברים על משהו במטבח. עליתי מהר למעלה לקחתי את גלימת ההיעלמות וירדתי לצוטט למה שהם אומרים. כשירדתי למטה פרסי אמר לאנבת׳ משהו כמו:עוד פעם היו לי סיוטים הלילה. הייתי עוד פעם בטרט...טר...- אנבת׳ קטעה אותו ואמרה:אם אתה לא רוצה על תאמר לי את השם הזה אבל רק שתדע שאתה לא היחיד שחולם כך. גם לי היו סיוטים וסביר להניח שגם לניקו יש. הם התחבקו,והתנשקו בפה. מה הם זוג? חשבתי לי. ״היי את יודעת,אני ממש ממש שונא אנשים חטטנים שמצוטטים לאחרים.״ אמר פרסי לאנבת׳ שוב בקול עינייני. ״כן,ממש כמו הארי שנמצא מאחורינו עכשיו וצוטט לנו כמעט מתחילת השיחה.״ היא השיבה לו. הורדתי מהר את גלימת ההיעלמות. ״איך ראיתם אותי עם גלימת ההיעלמות?״ שאלתי אותם באומץ. ״יש לנו דרכים משלנו...״ אמרה אנבת׳ במסתוריות. פרסי גם אמר לי:״אתה גם יכול להפסיק לרגל אחרי בבקשה?״ ״קליפסו סיפרה לך על הלילה.״ אמרתי לו,״נכון?״ ״לא,התעוררתי כשנגעת לי בשרוול.״הוא ענה לי. ״הוא ריגל אחריך?״ שלה אנבת׳ את פרסי בחמת זעם,״ולא סיפרת לי?״ ״לא הספקתי לספר לך,חכמולוגית.״ הוא אמר לה. היא פנתה אלי בחדות ואמרה לי:״אם תעשה את זה לאחד מאיתנו עוד פעם אחת אני אעשה לך-אוף אני לא יודעת מה אני אעשה לך אבל זה יהיה משהו נורא!״ כשהיא אמרה זאת היא הייתה ממש מעוררת אימה ולא היה לי ספק שהיא לא תהסס לעשות לי כל מה שתרצה. ברחתי במעלה המדרגות ואיבדתי כל טיפת אומץ שהייתה לי לפני כן. אחר כך בארוחת הבוקר ניגשתי אל רון והרמיוני וסיפרתי להם את מה שראיתי. רון כמובן התמקד בדבר הכי פחות מעניין:אם הם זוג או לא,אבל הרמיוני אמרה:״מעניין מהו המקום שפרסי ואנבת׳ כל כך מפחדים ממנו. ואם אתה לא יכול לברר זאת אני אברר זאת בדרך יותר טובה...״ רון ניגש מייד אל פרסי ואנבת׳ ושאל אותם אם הם זוג. הם ענו לו שכן. הוא גם שאל אותם אם יש עוד זוגות. הם אמרו לו שכן. ״מיהם?״ רון שאל לבסוף. ״ג׳ייסון ופייפר,הייזל ופרנק,ליאו וקליפסו וחוץ מאיתנו יש את-ובבקשה אל תצחק עליהם-ניקו וּוויל.״ רון פשוט בהה בהם בהלם. ״אתה יודע שאתה יכול ללכת עכשיו,נכון?״ אמר לו פרסי. למשמע קולו של פרסי רון התעורר מקיפאונו וחזר אלינו. ״הייתם מאמינים שכולם שם זוגות?״ שאל אותנו רון. קול מאחורינו אמר:״שכחתם אותי. אבל זה בסדר תמיד שוכחים אותי.״ כשאמר הקול את המשפט הזה הוא נשמע קצת יותר עצוב. בכול אופן,הסתובבנו אחורה וראינו את ריינה. ״ווֹאוֹ זה עצוב,ריינה.״ ״כבר התרגלתי לזה.״ היא אמרה. ״טוב אז סליחה ריינה.״ אמר רון אבל ריינה כבר הלכה.....