פרסי וג׳ייסון בהוגוורטס

פרסי

עוד פעם היו לי סיוטים על בוב ודמסן. מישהו נגע לי בשרוול וזה העיר אותי מהסיוט הנוראי שלי. פתחתי את העיניים שלי ממש ממש קצת וראיתי את הארי רוכן מעלי ומנסה להזיז את שרוולי. כל זה קרה בשנייה אחת אך לא הרגשתי כך בשל הפרעת הקשב וריכוז. בשביל לראות מה הוא רצה ממני או מהיד שלי המשכתי להתפתל ולהעמיד פני ישן. תוך כדי כך הזזתי את השרוולי כדי שיראה את מה שניסה לראות. שנייה אחר כך ובאיחור כמובן קלטתי שזוהי היד עם הקעקוע שלי מהמחנה הרומאי. תהיתי עם זה מה שהוא חיפש אז זזתי מהר והסתרתי את ידי. מבעד לעיניים מצומצמות ראיתי את הארי מתחיל ללכת לכיוון חדרו. לפתע שמעתי את קליפסו שמסתבר שהיא ערה אומרת לו:״לא יפה לבדוק אנשים בניגוד לרצונם.״ ״אני רק בדקתי עם הוא אוכל מוות.״ אמר בקול שמנסה להיות יותר אמיץ ובוטח ממה שהוא. ״מה זה אוכל מוות?״ היא שאלה. ״תומך של וולדמורט.״ הוא ענה. ״אני מבינה שעשית זאת מתוך רק פחד אז לא אגלה לו שעשית את זה אך פעם הבאה אני לא אהיה רחומה כמו היום.״ היא אמרה לו. ״טוב,אבל יש לי שאלה אחרונה:מה היו הסיוטים האלה.״  הוא שאל. ״הסיוטים שלו הם עניינו ולא עניינך.״ היא אמרה בקול קריר. אחר כך הוא עלה מהר לחדרו וקליפסו נשכבה לישון. איזה חטטן הוא. חשבתי לעצמי. התהפכתי ובסוף נרדמתי וחזרתי לסיוטים המצמררים שלי על טרטרוס.