פרסי וג׳ייסון בהוגוורטס

ניקו

אז אחרי שהארי רון והרמיוני הלכו סיידי שאלה:״מישהו מוכן להסביר לי עכשיו לעזאזל?״ שאלתי. אנבת׳ שאלה בעצבנות:״את מוכנה בבקשה להפסיק לומר לעזאזל, זה מזכיר לי את טר..טר..טרט....טר״-״זה בסדר אנבת׳. את לא חייבת לומר את זה.״ קטע אותה פרסי. זוהי הייתה אחת הפעמים היחידות שראיתי פחד בעיניהם. בזמן שאנבת׳ ופרסי דיברו על הטר..טרט...[אתם רואים אני אפילו לא מסוגל להגיד את זה למיקרופון] הרגשתי שאני מחוויר והיה נדמה שהאור שהסתנן דרך החלונות עבר דרכי ואז הרגשתי טשטוש והתעלפתי. בזמן העילפון שמעתי כל מיני קולות כמו הקול של וויל ושל פרסי,אנבת׳ פייפר,ג׳ייסון ואז של הדג׳ ובסוף התעוררתי. שאלתי:״מה קורה?״ ואז הרגשתי ישנוני, עצמתי את עיניי וברכיי פשוט קרסו תחתיי. הרגשתי את החבטה כמעין מכה עמומה ונרדמתי. המשכתי לישון וחלמתי על חיי לפני כל התהפוכות שחלו בהם. לפני שביאנקה מתה,לפני שבכלל נכנסנו למלון לוטוס שבו נתקענו שבעים שנה, רק ביאנקה אני ואמא שלנו. זה היה ממש עצוב כי ידעתי שלתקופה הזאת לא אחזור לעולם. לעולם לא אהייה עוד ילד תמים שמח ומשחק כל היום בקלפי מיתאמוגיקה מטופשים רק אני אחרי הטרט... טוב נו הבנתם עם כל הסיוטים שלי משם. זה היה ממש ממש מאמלל ורציתי לקום, לעזוב את כל הסיוטים האלה, אז פקחתי את עיניי והתעוררתי סופית. האור שהכה בעיניי היה ממש מסנוור ועצמתי אותן שוב בחזרה ואחר כך פתחתי אותן שוב בחזרה לאט יותר. הרגשתי שהעבירו אותי מהריצפה לאחד המושבים ברכבת. ראיתי את כולם גם החצויים גם החרטומים וגם הסאטירים רוכנים מעליי עם מבטים מודאגים. ״היי.״ אמרתי. ״מה קרה פה?״ ״אתה פשוט התעלפת אחרי ששמעת אותנו מדברים, נו על אתה יודע מה.״אמר פרסי. ״פחזנית הפחותה אותנו עד מוות. אם תעשה זאת עוד פעם אני אוריד אותך לעשרים שכיבות שמיכה!״ ואני כבר אתן לכם לנחש מי אמר את זה. ״אני בסדר.״ אמרתי והזעפתי פניי.......