The devil from heaven// השטן מגן עדן

אפשר לחזור אלייך?

וואו! עבר הרבה זמן מאז שהעלתי פרק!
איך אתם? כבר חזרתם ללמוד כרגיל?📚
עכשיו שמתי לב שזה כבר שנה וקצת לסיפור הזה👏🏼
מקווה שתהנו🌸

ליאו התעורר בבוקר למשמע נחירות קטנות וחמודות בשקעו מהצד השני של המיטה,  הוא צחקק מעט ולאט נזכר במה שאמר לטרסטין אתמול, חיוכו ירד, הוא לא חשב על ההשלכות שיהיו לכך. מה אם הוא עכשיו לא ירצה לראות אותו? או לדבר אליו יותר? אולי הוא לא מרגיש אליו משהו בחזרה? שאלות הציפו את מחשבותיו של ליאו בעוד שעיניו תקועות על השידה בצד החדר, "בוקר טוב." קול עמוק נשמע, אך לא חזק מספיק בשביל להוציא את ליאו מבהייתו, "ליאו?" לפתע הוא קפץ כששמע את קולו של טרסטין, "מ-מה?" הוא היה נשמע מופתע והסתכל למעלה, צחקוק מוכר נשמע וחיוך עלה שוב לשפתיו, או שהוא לא זוכר או שהוא מתעלם או... שהוא כן מרגיש אליו משהו? לא לא לא. הוא לא.

"שאלתי אם הכל בסדר." קונור החזיק בכתפיו של ליאו וייצב אותו על המיטה, מסתכל לתוך עיניו, קונור עכשיו לומד בבית ספר לרפואה אז הוא בודק אם הכל בסדר, "אתה בסדר..." קונור לחש, "אני מצטער על זה, בוא נתלבש.." אמר ליאו וכחכך בגרונו, הוא הלך לכיוון הארון והוציא בגדים חדשים לעצמו והלך לכיוון השירותים, "מה? לאן אתה הולך?" קונור שאל בחיוך, תירוצים עלו במוחו של ליאו, הוא לא יכול להגיד לו שהוא לא רוצה לראות את גופו העירום לאחר שראו אחד את השני במצבים אינטימים אפילו יותר, "אני בסך הכל צריך לשירותים אז אני אתלבש כבר שם." ליאו היה שקרן נהדר, לא היו לו סימנים מזהים, כמו גירוד כלשהו או מצמוץ, ולכן יכל לשקר לכל מי שגם מכיר אותו, קונור הנהן בחיוך מבין וליאו נכנס לחדר, "בוקר טוב." הוא לחש, מקווה שקונור לא שומע, "בוקר טוב גם לך." קולו של טרסטין נשמע, ליאו הוריד את חולצתו, שם דאודורנט שלקח מהשידה ושם מעליו חולצה חדשה ונקייה, "אתה יכול לראות אותי גם נכון?" שאל ליאו וטרסטין המהם בחיוב, "אז אני מבקש ממך להסתובב." הוא צחקק מעט וכך גם טרסטין, הוא לא ידע אם הוא באמת יקשיב לו או לא אך טרסטין ידע שהוא יעשה הכל בשביל להשיג אותו, במיוחד לכבד את הבקשות שלו ולכן כיבה את דרכו אליו,

"טרסטין? אתה עדיין כאן?" שאל וקול שלא ציפה לשמוע ענה לו, "בייב? אתה מדבר לעצמך?" צחקוק של קונור נשמע וליאו פתח את הדלת, רואה את קונור שלוב ידיים, נשען על הקיר, "לא... סתם חשבתי מה להגיד לידיד שלי שביקש עצה כלש- לא משנה..." מלמל וצחקק, "אני יורד להכין לנו ארוחת בוקר." קונור לחש מודאג, חבר שלו משתגע? הוא גירד בעורפו והסתובב לרדת למטה, ליאו קפץ על המיטה במחשבה שהוא מטומטם, הוא היה צריך לחשוב על תירוץ טוב יותר, הוא קם לאט וסגר את הדלת, "טרסטין?" הוא שאל בלחש, "אתה שומע אותי?" שאל שוב, ההוא המשיך לקרוא לו אך הוא לא ידע שעכשיו טרסטין עסוק בדברים אחרים.