The devil from heaven// השטן מגן עדן

על החיים ועל המוות

פרק חדש!🌸
איך עובר לכם החופש?☀️
מקווה שאתם נהנים!🎉
שבת שלום🙏🏽

ליאו פקח את עיניו באיטיות ומיד אור בוהק נגלה לפניו מחלון פתוח, הוא התיישב על העצם הרך אשר ישן עליו עד עכשיו וצמצם את עיניו עוד מספר פעמים לפני שפקח אותן בשלמות. הוא הסתכל לצדדים, רואה שידה קטנה וכיסא, הוא בחדר של מישהו. איפה הוא? לפני שהספיק לחשוב על משהו דלת החדר נפתחה ומול נגלה מישהו מבוגר יחסית שחייך בצורה מעט טובה מידי, "הוא התעורר!" אמר האיש בקול רם ומיד עוד ראש צץ מן פתח הדלת, אישה, בערך בגילו של האיש נראתה עם עוד ילדה קטנה, "שלום לך בחור צעיר." היא אמרה בחיוך נחמד, "אנ- איפה אני?" שאל וניסה לפקס את ראיתו, "אתה לא יודע איפה אתה? לא הסבירו לך בכניסה לכאן?" שאל האיש והוא התחיל להבין מעט, "איפה מצאתם אותי? מה אני עושה פה?" שאל במעט לחץ, מה אם חטפו אותו?! או שזו עוד עבודה של אחיו של טרסטין? האישה הסתכלה על האיש במבט מרחם מעט, היא התקרבה אליו והוא הרחיק מיד את רגליו, לא מוכן שהיא תגע בהן, אפילו לא בטעות, "יקירי, אתה... אתה פשוט הופעת בחדר השינה הזה." היא אמרה וסדרה את שיערו שהיה מבולגן מעט משינה, הוא ניסה לסדר את כל מה שעובר בראשו והחליט לספר להם את רוב מה שקרה, הילדה התבקשה ללכת לחדר המשחקים וכך נשארו רק המבוגרים, ליאו נשם עמוק והתחיל לספר, "לא יכול להיות שהיית בקשר עם השטן. כל מי שאי פעם ניסה נעלם לגמרי מהמקום הזה." האיש אמר, ליאו ניסה להבין מה זה אומר, איך זה שאף אחד אחר לא הצליח, אבל דווקא הוא? "עברנו די הרבה ביחד, גם כאן וגם למטה... אני רוצה לחזור אליו אך אני לא יכול בלי להבין מה קורה כאן." הוא אמר והסתכל על הרצפה, חושב, חושב מה זה כבר יכול להיות, איך זה שהוא, דווקא הוא? למה אחיו לא רוצה אותו כאן, מיליון ואחת שאלות עברו בראשו של ליאו עד שידה של האישה נגעה בכתפו מה שגרם לו להרים אליה את מבטו, היא סימנה לו עם ראשה להסתכל כל האיש וכך עשה, "אני יכול לתת לך חדר לעבוד בו ואולי כך תבין יותר דברים, מה אתה אומר?" שאל האיש בחיוך, ליאו הנהן בחיוך מוקיר תודה וביקש מהם את כל מה שהם יודעים על היצור, אחיו של היצור ועל המקום הזה.

האיש הדריך את ליאו לאן ללכת והוא מיהר אחריו, האיש פתח את הדלת הגדולה במפתח כסוף ונתן לליאו להיכנס, ליאו ראה שלוש ערימות מסודרות על השולחן עץ הגדול שהיה באמצע החדר, הוא הסתכל לשנייה על  האיש וחזר לעירמות הדפים, רואה שיש שם את כל מבוקשו, "תודה." ליאו אמר והאיש יצא מהדלת, משאיר אותו לבד, הוא קרא וחקר וכתב לעצמו הערות, לקח לעצמו את המפות של העיר וסימן את דרכו אל טרסטין, לאחר כמות זמן לא קטנה האישה דפקה על דלת החדר, מה שהוציא את ליאו מריכוז ולהסתכל על השעון הגדול שתופס חצי קיר ולהבין שהוא יושב פה כבר מעל לשלוש שעות, "ליאו, זו אנ-" הוא אישר לה להיכנס עוד לפני שסיימה את משפטה, האישה נכנסה לתוך החדר עם מגש אוכל, "יש פה את ארוחת הצהריים להיום." היא הודיעה, השאירה את הצלחות והלכה, הוא הסתכל שוב על הדפים וחשב שיהיה רעיון טוב לעשות הפסקה קטנה, הוא התיישב אל מול האוכל והתחיל לזלול, כאילו ולא אכל שנים, לפתע קול עמוק נשמע בראשו, שוב. "רוץ. תברח! תרו-" הוא הפיל את המזלג כשהבין למי הקול שייך, טריסטן. הוא זרק את המפה שעליה סימן לתוך תיקו וגם את כל ההערות, את בקבוק המים שהאישה נתנה לו וחיפש את דרכו החוצה, הוא ידע שהוא לא הגיע לכאן סתם.

הוא הסתכל לתקרה הגבוהה וראה בה פתח, איך הוא יגיע לשם? הוא הסתכל לצדדים וראה גרם מדרגות מברזל שעולה כלפי מעלה ונמצא שם בתור כלי עזר להגיע לספריה העליונה, הוא נשם עמוק והתחיל לרוץ ללמעלה, כשהגיע לקומה העליונה הוא הבין שאין שום דרך להגיע לפתח הזה והתחיל לרוץ לתוך הספריה הענקית שהייתה שם, הוא עבר ליד הספרים הגדולים וגם הקטנים ובטעות הפיל אחד, הוא הסתכל לאחור ורואה מאחורו את שני האנשים שעזרו לו מרחפים באוויר עם עיניים לבנות, ממש כמו רוחות רפאים, "אסור לך ללכת ליאו." אמרו פה אחד, הוא הניד בראשו מצד לצד בפחד והתחיל ללכת לאחור, הם התקרבו אליו יותר ויותר, "לא תפסיקו!" אמר כשהתקרבו יותר מידי, הם התחילו להגביר את קצבם והוא החל לרוץ לאחור, הוא הסתובב ורואה שהוא קרוב לקיר, הוא הציץ ללמעלה, מעל הקיר היה סימן מעט מוזר, הוא לא סתם שם... ליאו חשב שאין לו מה להפסיד וינסה, הוא הסתכל שוב פעם על הרוחות שהתקרבו אליו במהירות והתחיל לרוץ קדימה אל הקיר, "על החיים ועל המוות..."