The devil from heaven// השטן מגן עדן

רעיונות לא טובים

פרק חדש!✨
מקווה שכולכם בסדר ושאתם שומרים על עצמכם!🥺💓
מקווה שתאהבו🌸

הכל היה כמו שהוא חשב, אפור שחור, תאים סגורים בדלתות מתכת, אורות לבנים מהבהבים, שומר אחד מכל צד שמחזיק לו את הידיים בחוזק רב ולא נותן לו לזוז. מבטם של המטופלים יוצא מהסורגים כדי לבדוק מי הגיע, חיוכים מכל מקום וגם כמה ידיים, "ומי יש לנו כאן?" הם נכנסו לחדר ומישהי שכנראה המנהלת דיברה, "ולמה אתה כאן?" שאלה בחיוך והורידה את הקלסר הדק שהיה בידה, היא קמה ממקומה והתקרבה אל ליאו, "תרים את ראשך בבקשה." היא ביקשה בנימוס והוא הסתכל עליה בכעס, שיערו רטוב וקר לו, ירד גשם בדרך לפה והם אפילו לא דאגו למטריה או מעיל בשבילו. "חבר שלו התקשר ואמר לנו שהוא מדבר לעצמו." אחד מהשומרים אמר, "מקרה קלאסי." אמרה ונשמה אוויר פנימה, מסתובבת שוב לשולחנה, ״איך קוראים לך?״ היא שאלה בחיוך גועלי שליאו שנא עוד מהרגע הראשון שראה, ״קוראים לי ליאו.״ היא הנהנה, החיוך עדיין על פניה, "שימו אותו בתא 6 עד שנדע מה קורה איתו." אמרה ולקחה לגימה מכוס התה שלה, ליאו בזמן הזה הרים שוב את ראשו, מסתכל לחלון הגדול ורואה את טיפות הגשם עליו, האור היה כל כך רגוע, כאילו והם לא איפה שהם נמצאים עכשיו. "מחר או מחרתיים יגיע רופא לבדוק אותו, עד אז הוא יהיה כמו כולם." אמרה כאילו וליאו לא שם, "הסדר יום יהיה תלוי לך מעל המיטה, הכל יהיה בסדר." אמרה בחיוך מטומטם כאילו והוא ילד קטן, היא התקרבה ללטף את פניו אך הוא התרחק, הוא כועס כרגע, החבר שלו בגד בו. אולי לא עם מישהו אחר אך זה לא יותר טוב.
הם הסתובבו ללכת אך קולה של האישה נשמע שנית, "לוגאן אחד התעקש כל כך להביא לך תיק, הוא יחכה לך בחדר." היא אמרה והוא הנהן, מנסה לשמור על מעט נימוס ותקווה.

דפיקה נשמעה על הדלת והעירה את ליאו משנתו, "בוקר טוב." קול רך של בחורה נשמע, הדלת הגדולה נפתחה ונגלתה לפניו מישהי בחלוק לבן וכובע רופאים, "בוקר טוב." השיב ושמע גם את קולו של טרסטין מה שגרם לחיוך קטן לעלות על פניו, אתמול בלילה הוא מצא בתיק דף ועט וכך בעצם כתב לטרסטין שלא יוכל לדבר איתו כי זה לא יתרום למצב שלו, טרסטין הבין ואמר שינסה כמה שיותר לא לדבר איתו, זה היה קשה בשביל שניהם אבל אין מה לעשות. ליאו התיישב על המיטה ולקח מכנס ארוך שהיה תלוי על הכיסא, "זו שעת ההשקמה פה, בינתיים אסור לתת לך כדורים אז רק באתי להעיר אותך." אמרה האחות בקול חרישי, "אני יודע, הכל כתוב פה בסדר יום." הוא אמר והצביע למאחוריו, היא הנהנה, "תתארגן וכבר תגיע אליך ארוחת בוקר, היום העבודה שלך תהיה לסדר את הגן." היא אמרה בחיוך והסתובבה לצאת, הוא רק הנהנן, "לסדר את הגן." הוא חזר אחריה, חושב כמה קשה זה כבר יכול להיות, מה שהוא לא ידע שהעבודה תהיה עם כולם.

"סליחה גברתי." הוא אמר בראש מושפל כשזיהה את נעליה של המנהלת, "כן?" אמרה לו והסתכלה עליו, "יש ביקורים?" הוא שאל, מנסה לא להראות חלש, "לך אין בינתיים. אם יהיה אתה תדע. לך תעבוד עם כולם בחוץ." היא אמרה בחיוך מעצבן עוד יותר מאתמול, "אני יכול לעבוד במשהו אחר במקום? אני אלרגי לפרחים." הוא אמר והיא לא מצאה שום סימן של שקר ולכן הסכימה לו לעבוד היום במטבח, "תכירו זהו ליאו והוא יעזור לכם היום. תהיו נחמדים אליו." היא אמרה לכולם, הוא ראה כמה פרצופים שזכר מאתמול במסדרון, ליד כל אחד היה מטפל, "ריצ'ארד, בוא לכאן בבקשה ותשמור עליו." היא אמרה כאילו והם בגנון, "אנחנו נהיה אחראים היום על הקינוח." הוא אמר לו בקול נחמד וחיוך תינוקי כמו של המנהלת, ליאו הנהן, "אני יכול להציע קינוח?" שאל והמטפל שלו הנהן, ליאו אמר לו מה הוא רוצה ונתן לו את המתכון מראשו בלבד, ריצ'ארד אמר שבישול מסיח את דעתם של חלקם אז משתפים אותם בזה הרבה. במהלך ההכנה ליאו סיפר למטפל שהמתכון של סבתא שלו וכשהיה קטן היא לימדה אותו להכין את זה, הוא אהב את הקינוח הזה יותר מהכל.

"אתה נהנה?" הוא שמע את קולו המוכר של היצור, הוא חייך לעצמו והסתכל סביב לבדוק שאף אחד לא שם לב, "תוכל להכין לי את זה כשתחזור לכאן?" הוא שמע שוב את קולו, הוא כל כך רצה להגיד לו ׳כן׳ אך לא עשה כלום, טרסטין הבין שלא יכל לענות ובגלל זה השתלט על מחשבותיו של ריצ'ארד, "אתה תוכל?" ריצ'ארד שאל וליאו הנהן, "אני אשמח." אמר בחיוך וטרסטין חזר לעצמו וכך גם ריצ'ארד, "אמ... אוקי." ריצ'ארד ניסה להבין מה קורה, "צריך רק להכין את הקצפת וזה יהיה מוכן." ליאו אמר בחיוך וריצ'ארד אמר שעוד מעט ארוחת הצהריים תתחיל, הם היו קרובים לסיום מתי שליאו התחיל לשמוע קולות וצעדים, הוא ניסה להבין איך הכל עובד פה, זה היה קשה התחשב בכך שהוא פה רק יום אחד, הוא כל כך רצה שיגיע מחר והרופא ישחרר אותו הביתה, אבל אז עלה לו רעיון.

'טרסטין, יש כאן מישהי ממש נחמדה שאני כמעט בטוח שהיא מחבבת אותי, אני אולי אשכב איתה וכך אחיך יחזיר אותי.' הוא כתב על הדף וקולו של טרסטין מיהר להגיע, "ממש ממש לא! אני לא אקח אף סיכון שלא תחזור אליי. אני מעדיף לחכות פה גם שנים." הוא אמר אך מיד התחרט, "שנים?" שאל ליאו, זה היה רמז מאוד גדול לכך שטרסטין אוהב אותו אך ליאו החליט להתעלם ולהתרכז יותר בזמן שצויין. זה אומר שיכול להיות שיחזירו אותו רק בעוד כמה שנים? "לא אכפת לי מה אתה חושב, אני לא אהיה פה שנים!" הוא צעק ומיד האחות שהעירה אותו בבוקר נכנסה, "הכל בסדר?" היא שאלה ודמעות הציפו את עיניו, הוא התקרב אליה והיא התחילה להסמיק, הוא היה בלי חולצה, חושף את הבטן היפה והחלקה שלו, "רק רציתי שתבואי." לחש באוזנה וצבע לחייה השתנה, מההתחלה היא שמה עליו את עינה אך ידעה שלא יקרה כלום כי היא אחות והוא מטופל. הוא משך את ידה וגרם לה לשבת על המיטה, הוא התחיל לנשק אותה ולמזלו היא לא התנגדה.

"תפסיק עם זה!" קולו של טרסטין נשמע, "תעצור!" הצעקות שלו היו חזקות אך לא גרמו לו לשנות את דעתו, "להתראות." ליאו לחש באוזנה של האישה והיא לא הבינה למה, אך שנייה מאוחר יותר

הוא נעלם.