הנוקם הסרבן

פרק 1

פרסי היה בצרות. הוא ידע את זה ברגע שהוא הרגיש את החשמל באוויר. הדבר היחיד הוא, הוא לא יכול היה לחשוב על משהו שהוא עשה שיכול היה לעצבן את זאוס, במיוחד בגלל שהוא לא היה בשמים והדברים היו שקטים מאז שהוא הלך למחנה הרומאי כדי ללכת ללמוד. כמובן, אולי זה לא היה הצד היווני של זאוס שהיה עצבני עליו, אבל הרומאי. אבל שוב הוא לא עשה שום דבר, למעשה זאת הייתה הפעם הראשונה בחודשים שהוא עזב את המחסום המגן של המחנה הרומאי.

אז הנה הוא היה, עומד בתור כדי לקנות נקניקייה בדוכן, והאנרגיה החשמלית באוויר נבנתה. למה האלים לא יכולים פשוט לעזוב אותו בשקט אחרי כל מה שהוא עשה בשבילם? הוא טוב, אם הוא הולך להיות חצוי קבב צלוי בעוד רגע הוא הולך להנות מהנקניקייה האחרונה הזאת. חוץ מזה, זה לא שהיה לא משהו שיגן עליו מברק ישיר של זאוס. ואז הדברים נהיו ממש מוזרים. שום דבר לא קרה. הוא קיבל את הנקניקייה בלחמנייה שלו, התיישב, אכל אותה והשליך את העטיפה לפח אחרי שסיים, ועדיין לא קרה כלום.

ההרגשה של החשמל באוויר עדיין הייתה שם, למעשה, אם כבר היא הייתה חזקה יותר מאשר כמה דקות קודם לכן. "אולי אני יכול להגיע למנהרה לפני שמה או מי שלא עוצר את זאוס או יופיטר, מי שהוא לא יהיה באותו הרגע, ייכשל". הוא חשב כשהוא הלך לכיוון הזה . הוא לא הגיע רחוק לפני שהרגיש שמישהו צופה בו. מקווה שזה רק מוחו שמוכוון לאינסטינקטים של קרב, הוא הגביר את הקצב והסתובב בפינה, מתרחק מהמנהרה רק למקרה. רואה פתח שיחסום אותו מכל מי שרוצה לראות אותו מעבר לפינה הוא התכופף מנסה לסדר את הנשימה שלו ולהישאר על פרופיל נמוך.

אחרי כמה דקות שאף אחד לא הגיע מעבר לפינה, שהוא ראה בכל מקרה, הוא לאט לאט יצא מפתח של המחבוא של. הוא קיווה שהייתה לו דרך ליצור קשר עם מישהו, אבל הוא לא הביא איתו שום דבר והוא לא ראה חנויות מועילות למוצרי מזון בריאים בסביבה. מי שלא עקב אחריו היה טוב, והוא ידע שהמישהו הזה עדיין אחריו. דבר ראשון התחושה החשמלית עדיין שהייתה באוויר עדיין הייתה שם ודבר שני הוא יכול היה להרגיש עיניים על הגב שלו.

הוא החליט להתקדם לעבר האוקיינוס, ככה עם הגרוע מכל יהפוך לגרוע מכל הוא תמיד יוכל ללכת למקום בטוח או להילחם במי או במה שעקב אחריו. לפתע משהו חד, חפץ קטנטן שקע בתוך צווארו! הוא משך את זה במהירות החוצה, מגלה שזה היה איזשהו סוג של חץ. לפני שהוא יכול היה לחשוב הוא לעשות שום דבר אחר, הראייה שלה הפכה להיות שחורה והוא התמוטט על האדמה.

XXX

כשהוא התעורר, לקח לפרסי רגע להבין איפה הוא היה וברגע שהוא עשה את זה הוא עדיין לא הצליח להבין את זה. איך הוא יכול לצאת להסתובב בקור של הרחובות ולסיים בסופו של דבר בחדר על מיטה? הקירות והרצפה, לעזאזל אפילו המיטה, שמיכה וכרית היו כולם בגוונים שונים של אפור. לפתע נפתחה דלת שהוסתרה על ידי מיזוג עם שאר הקירות האפורים, ואישה עם שיער קצר ואדום נכנסה לחדר. גבר שעמד בכניסה, אמר לה משהו שפרסי לא היה יכול לשמוע, אבל היא השיבה, "אני מסתדרת עם זה קלינט."