"פיורי, נטשה וקלינט חזרו עם המטרה." הסוכנת היל אמרה מהעמדה שלה. "תודה, היל." הוא השיב, עושה את דרכו אל תוך המבנה. הוא לא ממש ציפה שהמטרה תיראה כמו שהיא נראית. ברור שהוא היה כשיר, אם כי לא באותו אופן כמו סטיב וקלינט, הייתה קשיחות בעיניים הירוקות שלו שגרמו לו להיראות יותר מבוגר מגיל שמונה עשרה, השיער השחור הפרוע שלו היה היחיד שהראה על הגיל הצעיר שלו. פיורי סימן לנטשה לבוא אליו כשהוא היה מחוץ לטווח השמיעה של הצעיר, הוא שאל אותה "אז מה למדת?"
נטשה הסמיקה כשהיא אמרה "ובכן אדוני, כלום חוץ מזה שהוא מעדיף שיקראו לו פרסי ולא פרסאוס, נראה שיש לו פחד גדול מטיסות, והוא אוהב אוכל בצבע כחול." פיורי הסתכל על הסוכנת הכי טובה שלו במבט המום ואמר, "זה הכל?!" "כן אדוני. כששאלתי אותו לגבי הנזק כל מה שהוא אמר מסיבה כלשהי זה שהוא היה צריך להתמודד עם כמה שדים." פיורי בהה בנטשה, היא בטח רק עובדת עליו כשהיא המשיכה, "קלינט ואני מקווים שלטוני יש משהו שיעזור לגרום לו לדבר."
פיורי ידע שהיא מאוד רצינית, במיוחד אם היא הודתה שהיא צריכה את העזרה של טוני. "בואי נלך לברר." הוא סימן לקלינט לעקוב אחריהם עם הבחור הצעיר לפני שהוביל את הדרך למקום הידוע האחרון של טוני. הם מצאו אותו עם סטיב וברוס, שתי המדענים ניסו לעזור לסטיב לתפוס את כל מה שהשתנה מאז שהוא היה קפוא בקרח. "סטארק אנחנו צריכים את העזרה שלך עם משהו." פיורי אמר כשהוא מתקדם לכיוון הקבוצה. טוני שם את היד על החזה שלו כשהוא אמר, "
אני לא מאמין לזה, פיורי באמת מודה שהוא צריך את העזרה שלי. שמישהו יצבוט אותי. אאוץ''!" הוא נהם לעבר קלינט, שעשה את זה כשהוא עבר לידו עם האסיר.
זה היה כשהאחרים שמו לב שפיורי לא בא לבד. "מי זה?" סטיב שאל. " זה פרסאוס ג'קסון." פיורי הכריז כשת'ור בדיוק נכנס לחדר. נטשה שמה לב שהעיניים של פרסי מסתכלות מעל ראשו כשהביט סביבו בעצבנות, כאילו הוא חיפש אחרי משהו. כשהוא גילה את ת'ור, הוא נראה רגוע יותר, כאילו הוא הולך להתעלף מהקלה, אבל למה? "פרסאוס? ברצינות? הוא לא היה בן של האדס או משהו?" טוני צחק על השם שלו. פרסי נהיה חיוור כשהוא מלמל. "למעשה זה היה זאוס, פרסאוס היה הבן של זאוס."
ברוס הרים גבה, באילו הוא באמת היה נדהם שהילד ידע מי היה הפרסאוס האחר או שבכלל אכפת לו. ת'ור נראה לוקח עניין כשהוזכר השם של זאוס, אבל נשאר בשקט. סטיב שם לב עד כמה חיוור ורועד פרסי היה וכרע ברך מול הכיסא עליו ישב. "היי, אתה בסדר פרסאוס?" "אני מעדיף פרסי ואני בסדר, אני פשוט ממש שונא להיות באוויר." "תרצה קצת מים?" סטיב שאל. פרסי הנהן בהקלה הגרון שלו התייבש לגמרי כשת'ור נכנס לחדר, ממלא אותו בחשמל. הוא חשב שהוא הולך להתפוצץ מהשמיים על בטוח על זה שהוא היה בשטח של זאוס. הוא לא היה יכול להתחיל לתאר את ההקלה שהוא חש כשהוא זיהה את האל האסגרדי.
YOU ARE READING
הנוקם הסרבן
Fantasy(קרוסאובר פרסי ג'קסון והנוקמים) פרסי היה בצרות. הוא ידע את זה ברגע שהוא הרגיש את החשמל באוויר. הדבר היחיד הוא, הוא לא יכול היה לחשוב על משהו שהוא עשה שיכול היה לעצבן את זאוס אז הנה הוא היה, עומד בתור כדי לקנות נקניקייה בדוכן, והאנרגיה החשמלית באוויר...
