הנוקם הסרבן

פרק 7

הנוקמים רק בהו בחלל שפרסי השאיר אחריו כשברח קודם. הדממה נמשכה עד שקלינט שאל "נטשה?" "הוא עבר אימונים." היא אמרה, עדיין מסתכלת על הדלת שפרסי עבר דרכה. ואז מבלי להוריד את המבט שלה מהדלת, היא שאלה "ת'ור, מה אתה לא מספר לנו?" זה הפנה את כל תשומת הלב של הנוקמים אל האל האסגרדי כשנטשה סובבה לאט לאט את הראש שלה אליו "בכנות אני לא יודע, באסגארד היו סיפורים על אלה שיכולים לקרוא יוונית עתיקה ושיש להם כוחות, אבל אני לא זוכר מה הם." ת'ור הגיב, כשהעצבנות על זה שהוא לא זוכר נראתה בנימה שלו ועל פניו.

ברוס שאל ברכות "האם לוקי ידע את הסיפורים האלה?" ת'ור הנהנן והשיב "כן הוא ידע, למרות שאני לא בספק שהוא יעזור לנו." "אף פעם לא כואב לנסות." סטיב אמר, מתקדם לעבר הדלת, כששאר הנוקמים עוקבים אחריו. ברגע שהנוקמים הגיעו לתא של לוקי, טוני אמר בקול משועמם, "אוקיי לוקי, יש לנו כמה שאלות ואתה הולך לענות עליהם." "למה שאני אעזור לכם?" לוקי שאל. "בגלל שאנחנו מחליטים כמה זמן אתה תישאר בתא הזה." נטשה השיבה. לוקי חשב על זה לפני שאמר "אני מקשיב."

מה היו הסיפורים האלה על אלו שיכלו לדבר יוונית עתיקה והיו להם כוחות?" ת'ור שאל. "אתה רוצה שיעור היסטוריה?" לוקי שאל. לפני שמישהו היה יכול לומר משהו אחר, רעש רעמים מילא את הספינה. כולם הסתכלו על ת'ור שפשוט משך בכתפיו ואמר "זה לא היה אני." לוקי הפך נהיה חיוור ומלמל, "האמת שאני לא זוכר." נטשה צמצמה את עיניה בחנה אותו והצהירה "אתה משקר לוקי." לוקי לגלג ואמר "ממך אני לא מפחד, בת תמותה." "אז ממה אתה מפחד?" קלינט שאל, לא באמת מצפה לתשובה. "האחד שאנחנו נמצאים בטריטוריה שלו." לוקי השיב לפני שהסתובב מסיים את השיחה.

אחרי שיצאו מהחדר, הם התחילו ללכת במורד המסדרון. לבסוף נטשה שאלה את מה שכולם חשבו "למה הוא התכוון למי שהטריטוריה שייכת?" "זאוס" ת'ור ענה מייד, "מסיבה מסוימת, הוא לא רוצה שלוקי יענה על השאלה הזאת והוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי לעצור את התשובה עד שהזמן יגיע." מעולה, אז עכשיו לא רק שאלים יוונים קיימים, אלא הם גם שולטים באינפורמציה שאנחנו צריכים לקבל כדי לעשות את העבודה שלנו?" טוני התלונן. "אולי אנחנו לא צריכים את זה" ברוס ענה, "אחרי הכל אם זאוס נגד גאיה וזה הוא הוא שחוסם את המידע, מה שזה לא יהיה, אז זה לא יכול להיות הכל רע, נכון?" האחרים נאלצו להודות שהוא צודק.

בינתיים, פרסי הכה את עצמו על זה שהחליק לתוך מצב קרב. הוא היה יכול לשמור את זה תחת שליטה כשהוא היה בבית הספר, למה הוא נתן לזה להחליק כל כך בקלות הזמן האימונים? הוא ניסה להוכיח משהו? הוא לא חשב ככה, הוא ידע מה הוא יכול ולא יכול לעשות די טוב, אבל שוב זה היה נחמד שהכוחות שלו היו גלויים. אולי זה היה בגלל שזה סוג של הרגיש כמו המחנה, הוא הרגיש בנוח סביב הנוקמים והתחיל לחשוב שזה בסדר להיות עצמו איתם.