הנוקם הסרבן

פרק 3

נעול שוב פעם, פרסי לא היה יכול שלא לחשוב על כל הפעמים שהוא נכנס, ויצא, מצרות. הנוקמים הכניסו אותו בחיפזון לתא שלו בזמן שכל השאר הין על הסיפון מתקבצים כדי להחזיר את הספינה לאוויר. עד מהרה, קלינט שוב בא כדי להביא אותו, הוא הוביל את פרסי לאותו החדר כמו קודם. "אוקיי ילד, עשינו הצבעה ורובנו הסכמנו לתת לך לספר את הסיפור שלך, אבל תיזהר, אנחנו יכולים לזרוק אותך לתא לתמיד." טוני איים כשסטיב מגלגל את העיניים שלו.

"איפה אתם רוצים שאני אתחיל?" פרסי שאל, מנסה להיראות רגוע. "מה לגבי מאיפה הכוחות שלך הגיעו?" תור שאל. פרסי לקח דקה כדי להעריך את ת'ור. הוא לא נראה כמו בחור רע, באמת טוני הרגיש כמו יותר איום ממנו לזאוס, אבל לפרסי היה כבוד בריא לישויות אלוהיות... רוב הזמן... אוקיי לאלה שהוא הרגיש שהוא חייב את זה. פרסי משך מכתפיו וענה "תמיד היה לי אותם." נראה שת'ור מסתכל עליו קצת יותר קשה, כאילו הוא ידע שפרסי מספר רק חלק מהסיפור, ופרסי עמד לשנות את דעתו עליו, כשהאסגארדי הזיז את המבט שלו.

"האם הכוחות היו הסיבה האמיתית מאחורי כל ההרס שלך?" טוני שאל אותו, לא טורח להסתיר את הרגשות שלו שפרסי הוא עוד גיבור על רעב לכוח. העיניים של פרסי הבזיקו בכעס, אבל הוא שמר על הטון שלו כשהוא ענה, "לא, כמו שאמרתי קודם, רק כמה שדים שהייתי צריך להתמודד איתם." "איזה סוג של שדים?" סטיב שאל ברכות, "סמים? אלכוהול?" פרסי הניע את ראשו כדי לסמן שלא, הוא לא הרחיב, מה שהשאיר את האחרים תוהים מה הוא מסתיר. אחרי רגע של שקט, פרסי דיבר "תראו, אני לא ניסיתי לפגוע באף אחד או לגרום בכוונה לחורבן והרס אבל המצבים לא תמיד היו בשליטתי." נטשה שהשאירה את העיניים שלה עליו כל הזמן, הכריזה, "הוא אומר את האמת."

"מה?! איך את יכולה לדעת את זה?" טוני שאל. "אימנו אותי כדי לדעת אם מישהו משקר, הוא לא שיקר על החלק האחרון" "אבל הוא שיקר באחר?" ברוס שאל. נטשה היססה לפני שענתה, "לא בדיוק, הוא פשוט לא סיפר לנו הכול, אני חושבת." פרסי רשם לעצמו הערה בראש לא לדבר יותר מידי בסביבה שלה או של ת'ור, כשהנוקמים האחרים הסתובבו אליו, בוהים בו שוב. "תראו, מה שלא ציינתי לא שווה להזכיר." פרסי ענה.

ת'ור בהה בו בחוזקה, לפני שפתאום שאל "אחרי מי אתה הולך פרסאוס ג'קסון, אחרי אמא שלך או אבא שלך?" פרסי נראה מבוהל, וקצת מעוצבן מהאזכור של השם המלא שלו, לפני שפנה להסתכל על ת'ור כדי לענות לו, "אבא שלי אני מניח, למרות שהוא היה אבוד בים כשהייתי צעיר מאוד אז אני לא ממש בטוח." פרסי חזר מהר לסיפור שאמא שלו נהגה לספר לו. ת'ור השמיע קול הממ, אחד שלא חשף שום דבר על מה שהוא חושב. פיורי, שעמד שם כל הזמן הזה בשקט אמר "קלינט תחזיר אותו בחזרה לתא שלו ואז תבוא לכאן שוב." קלינט הנהן, מתחיל להתרגל לזה שמסתכלים אליו כאל הסוהר.

ברגע שהוא חזר פיורי פנה לת'ור ודרש, "מה אתה לא מספר לנו ת'ור?" ת'ור נראה קצת בשוק מזה שפיורי שואל אותו את השאתה הזאת ולא את הילד, לפני שענה "אין לי מושג על מה אתה מדבר." "אתה משקר." נטשה אמרה בפשטות. ת'ור הסתכל עליה, לפני שענה, "בכנות, אני לא בטוח. יש משהו בפרסאוס ג'קסון, מהדרך שהוא נושא את עצמו לדרך שבה הוא מדבר שמזכירה לי משהו או שאני צריך לומר מישהו." "ומה הייתה השאלה על ההורים שלו?" ברוס שאל.