הנוקם הסרבן

פרק 10

בינתיים, כשפרסי נלחם בלוקי, לא כל כך רחוק הנוקמים האחרים והחברים שלו נלחמו בענקים שהיו עשויים מאדמה. "היי אנטמן, זה אמור להיות ממש במגרש הביתי שלך, אחרי הכל, אחרי הכל החברים הקטנים שלך לא גרים בדברים האלה?" פיטר צחק סקוט גלגל את העיניים שלו וירה בחזרה "ואני מניח שאם הם היו עשויים מזבובים זה יהיה ממש בשטח הביתי שלך? אחרי הכל עכבישים לא אוכלים זבובים?" שניהם זינקו מהאגרוף הענקי שהתנפץ על האדמה במקום בו עמדו כמה שניות לפני כן. "נקודה נלקחה." פיטר ענה כשאנבת' עברה לידם צועקת "תמשיכו לזוז חברים. גאיה תשאב אותכם אם תהיה לה הזדמנות."

רק אז רוב הנוקמים שמו לב למשיכת כדור הארץ, במיוחד כשעמדו בשקט. ברוס, שעדיין לא התאלק (הפך להאלק), כמו שטוני אהב לומר, היה מוקסם מזה, ורצה לקחת את הזמן ללמוד. אבל מהר ככל שהמחשבות האלה נכנסו למוחו, הם יצאו כשהוא הפך לענק הירוק הוא התחמק מעוד אגרוף של אחד הענקים כשהוא ניסה להעיף אותו באוויר ליד סטיב. טוני ירה את לכיוונם, אבל הוא הופתע לגלות שלא נגרם להם שום נזק, אבל לפני שהוא היה, אבל לפני שהוא היה יכול להעלות את זה, קלינט צעק "אני לא מצליח לגרום להם לנזק!"

דרוש ארד שמיימי כדי להביס את המפלצות. כל כלי נשק אחרים לא יכולים להזיק להם. חצויי דם, לעומת זאת מושפעים גם מארד שמיימי וגם מנשק רגיל." גרובר אמר כשאנבת' הביסה את אחד הענקים עם רק פגיון. הנוקמים בהו בנערה הזאת, יותר צעירה מכל אחד מהם, אולי חוץ מפיטר, והם סוף סוף התחילו להבין עד כמה באמת הילדים האלה עבר, כמה הם היו מוכנים לקרב לא רק בשביל אחרים, אלא בשביל לשרוד את החיים שלהם יום יום, זאת הייתה מחשבה מפכחת, אבל לפני שהם הצליחו באמת לעבד את זה, אנבת' שלפה כמה פגיונות והשליכה אחד לכל אחד מהם.

"אני יודעת שזה לא נראה כמו הרבה, אבל אני רוצה אותם בחזרה כשזה יגמר, אבל זה יותר טוב מאשר להתמודד מולם בידיים ריקות, ומכיוון שרובכם רגילים לקרב של פנים מול פנים או מסוגלים למתקפות מקרוב אתם אמורים להיות בסדר." היא אמרה כשהיא חתכה עם הפגיון שלה בקשת רחבה כדי להרחיק קצת את הענקים בזמן שהנוקמים בחנו את הפגיון. פיטר זרק את שלו לסקוט ואמר "תשמור לי על זה לרגע." לפני שתפס והתנדנד סביב הענקים, נותן לסקוט הזדמנות לתקוף עם שניהם. סם המריא וסטיב תפס את הרגל שלו, כדי שיוכל להתקרב כמה שיותר לאזור הקרב שם הוא השתמש גם במגן שלו וגם בפגיון כדי לתקוף ולהגן.

הנוקמים האחרים, חוץ מנטשה וברוס התחילו לקחת על עצמם את הענקים שהיו קרובים אליהם. נטשה פנתה לברוס ואמרה "אתה מתכוון להוציא את הבחור הגדול, ברוס הניד בראשו ואמר "רק אם זה נחוץ." היא הנהנה ונשארה קרובה כשהם גם התחילו לחתוך חלק מהענקים.

XXX

פרסי יכול היה לדעת שארס עדיין כועס עליו, הוא היה גרוע בקרב שלו עם לוקי. לוקי עדיין לא הנחית מכה שגרמה לו לדמם או משהו, אבל כבר היו לו כמה חבורות שמתחילות להופיע ומה שהרגיש כמו צלע שבורה. לוקי מצד שני, נראה כאילו הוא בכלל לא מתאמץ, וזה היה הרגע שבו פרסי נזכר שלוקי היה אל. אולי הוא מגיע מרקע מיתולוגיה שונה, אבל הוא עדיין היה חזק, הרה יותר ממה שפרסי יכול להתמודד לבד. לוקי הפתיע אותו עם מהלך של הצוות והחברים שלו בזמן שהוא החל לחסום תקיפה שלדעתו הייתה נמוכה מידי, לוקי הכה אותו על ראש, כמעט מעלף אותו ומוריד אותו על הברכיים שלו.