עונש מוות

פרק שביעי

תום דפקה על דלת הבית שמולה, רובין עמדה לידה ונשענה על המשקוף בשיעמום. הן דפקו על הדלת כבר כמה דקות אבל לא הייתה תשובה.

"אני באה אני באה אני באה!" צעקות נשמעו מהבית.
"אני צריכה לחכות ברכב," רובין הודיעה. תום שלחה אליה מבט. "מה יש?" שאלה אותה. רובין גירדה בראשה בחוסר נוחות, "אני מכירה את הנחקרת, לא קשר מי יודע מה, אבל כנראה משהו שיפגע באיכות של החקירה." אמרה לבסוף. תום בחנה אותה, "אוקיי, אבל תארגני אוכל, אני גוועת." רובין מיהרה להגיב בהנהון נמרץ ומיהרה אל הרכב. תום הביטה בה מתרחקת ופנתה אל דלת הבית כשהיא נפתחה.
בפתח עמדה אישה צעירה בעלת שיער ארוך, עיניים מהפנטות וחיוך מהמם. שרלוט, אישתו של וויל ריגס, בן שלושים, קורבן מספר ארבע.

שרלוט נעצה בה מבט שנע בין קטלני למתנשא. "אז מי את? איזו אחת? של המכולת? הכביסה? הדואר?" תום לא הבינה על מה היא מדברת, "סליחה?" שאלה לבסוף.
"קדימה אין מה להכחיש, איזו שליחה את ומתי בעלי היקר הזדיין איתך?" שרלוט שאלה בארסיות. תום מצמצה כמה פעמים. "גבירתי, אני לא שליחה של שום דבר ולא שכבתי עם בעלך, אני הסוכנת המיוחדת גריי, אני פסיכולוגית פורנזית באף בי איי." שרלוט פלטה גיחוך, "פסיכו- מה?"
תום נאבקה בדחף לגלגל עיניים, היא הייתה רגילה לזה שאנשים לא הבינו את המקצוע שלה. כשהם כן שאלו, היא הסתפקה באותו המשפט שאמרה לשרלוט כרגע: "רוב הזמן אני מנתחת פשעים כדי להרכיב פרופיל של הפושע, זה עוזר לחוקרים לצמצם את מאגר החשודים לקבוצה קטנה יותר."
שרלוט הנהנה בהבנה, למרות שתום הייתה בספק שאיזשהי מילה ממה שאמרה נקלטה במוחה של האישה. אבל זה ההסבר הכי טוב שיכלה לספק לה, תום חשבה הרבה על הניסוח המתאים שלא כלל את המונחים: רוצחים סדרתיים, פשעי מין, זירות פשע, פרופיל קורבנות, ועוד מושגים שעוררו חלחלה בבני אדם.

"אף בי איי? אני מניחה שעלייך נפל התיק של בעלי הבנזונה הא?" שרלוט גיחכה פעם נוספת בזמן שהן התיישבו על הספה בסלון שלה. תום פתחה פנקס והשעינה אותו על ברכיה, הוא היה סתם הצגה כמובן, כל השיחות היו מוקלטות. אבל הפנקס יכל לשמש כתירוץ להסיט את תשומת הלב מהחשוד, להתעמק מעט במה שהוא אמר, לחשוב על השאלה הבאה.

"אז שרלוט, איפה היית היום בשעה 04:33?" תום שאלה. שרלוט נחרה בבוז, "ישנתי, מה נראה לך שאני? הייתי אצל חברה. פני. היינו בייסיכלי מעולפות מטקילה, אבל כן, טוב, זה הדבר היחיד שאת יכולה לעשות כשבעלך בוגד בך עם חצי מהעיר. בכל מקרה שתינו, ויצא לי לחשוב עליה כזה בצורה מעבר לחברה טובה את מבינה? כאילו, אף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים יציבה עם בנים אז חשבתי כזה למה שאני לא אעבור לבנות פשוט? הרי זה נראה הרבה יותר קל, וזה לא שלא התנסיתי עם בנות לפני, כאילו לפני שבוע פגשתי מישהי בבר והיה מדהים ממש, איך קראו לה?"
תום התאמצה להחזיר את שיחתן לכיוון הנכון, אבל שרלוט המשיכה להעלות שמות בקול ולתהות איזה שם היה שייך לאותה בחורה מסתורית. "רובין משהו! כן! ככה קראו לה! בקיצור זה היה אחלה אז למה לא לעבור לנשים? את פסיכולוגית נכון? אז תגידי לי מה הבעיה שלי עם מערכות יחס-"
"אז מתי ראית את בעלך בפעם האחרונה?" תום התפרצה לדבריה. קולה של שרלוט קדח במוחה ופרט על עצביה. היה לה קול מהסוג הגבוה, המעצבן.
שרלוט גלגלה את עיניה, "ג'יזס אני אענה על השאלות שלך. תרגיעי, זה לא שמישהו מת."
תום הזעיפה את פניה ונעצה בה מבט, אנשים אמרו לה לפעמים שעיניה יכולות להרתיע, היא לא ראתה את זה אבל לפי תגובתה של שרלוט, נראה שזה עבד. "האמת שכן שרלוט. אנשים יכולים למות עכשיו בזמן שאנחנו יושבות ומדברות אז אני יותר מאשמח לתת לך כמה מספרים של פסיכולוגים טובים כי נראה שאת צריכה אחד, אבל עד אז אני צריכה שתעני לי על השאלות ששאלתי ותפסיקי לבכות על דברים שנובעים בטח מאמא שלך, שלא הפסיקה להתאכזב ממך, מהמשיכה לסקס כי אז את מרגישה שאוהבים אותך וזה מנפח את הביטחון העצמי הרעוע שלך שנהרס בהדרגה אחרי ילדות עם אב מכה ובני זוג מתעללים רגשית," תום אמרה בתקיפות. הכל היה ניחושים, כמובן. ניחושים מבוססים מההתנהגות של שרלוט, אבל עדיין ניחושים. חוץ מהמשפט על האמא, לרוב האנשים יש אמא שהייתה מאוכזבת מהם לפחות פעם אחת. זה היה כמו טריק מסיבות של פסיכולוגים.