עונש מוות

פרק ראשון

השעון המעורר כמעט הקפיץ את תום מהמיטה.
היא הציצה בצג המואר, חמש בבוקר. היד שלה גיששה על השידה, מחפשת אחרי הכפתור שיגרום לשעון הזה לשתוק.

"למה לעזאזל את חייבת לקום כל בוקר בשעה הזו?" פיטר מלמל בעייפות מהצד השני של המיטה.
"יש לי עבודה פיטר, והיא מתחילה מוקדם." תום קמה מהמיטה אחרי שהיא כיבתה את השעון המעורר והתמתחה.
"זין על העבודה שלך. נמאס לי לקום כל בוקר בחמש, לעוד יום שבו את לא תהיי בבית, לא יהיה לך זמן לעשות כלום כשתחזרי, הבית יישאר מטונף, והמקרר עדיין יהיה ריק." פיטר קם בעצבים מהמיטה.

תום החניקה אנחה, לא היו לה כוחות נפשיים בשביל הריב הזה על הבוקר. שוב.
לכן היא חצתה את החדר ושמה את הידיים שלה על כתפיו של פיטר והסתכלה עליו.
"אני אוהבת את העבודה שלי פיטר, ואל תדאג אני אשטוף היום ואנקה ואבשל מיד כשאני אחזור מהעבודה, אוקיי?" היא הישירה מבט לעיניים שלו.
"אוקיי. רק באמת תעשי את זה ולא תבטיחי ושוב לא תקיימי," פיטר רטן. תום התרוממה על קצות אצבעותיה כדי לנשק אותו. "תחזור לישון," היא חייכה ואז הלכה אל המטבח בזמן שהוא חזר למיטה.

כשעמדה בכניסה למטבח, העין של תום נמשכה ישר של אהובתה, היפהפייה בתבל, מלכת הבית. לא אחרת מאשר מכונת הקפה.
היא שמה כוס ריקה במקום שמיועד לה והדליקה את המכונה.
בזמן שהיא מחכה אל הקפה מחיה הנפשות, תום עברה על כל ארונות המטבח בניסיון למצוא משהו אכיל. פיטר צדק, הבית ריק.
היא התפשרה על שקית צ'יפס ותפוח, הרי עם קפה שום דבר לא יכול להיות רע. אז מה זה משנה מה היא אוכלת?
תום עמדה, נשענת על המטבח ליד המכונה ודחפה לפה שלה את הצ'יפס והתפוח, מפהקת מידי פעם.

"אהוב שלי." היא מלמלה שתי דקות אחרי, כששקעה בספה עם כוס הקפה שלה.
היא עצמה עיניים ושתתה את הקפה שלה לאט, וכשהיא איזנה את הכוס הריקה על ערימת כלים מלוכלכים שנערמו בכיור, היא הרגישה הרבה יותר עירנית.
בגלל שעדיין היה מוקדם, היא יצאה לרוץ. הרוח שלחה צמרמורות קור במעלה זרועותיה, מסביבה על העצים להקות של ציפורים צייצו בקול מחריש אוזניים וכשהיא חזרה הביתה היא ראתה את פיטר יושב על הספה עם כוס קפה על השולחן הקטן לפניו.
הוא חייך בזמן שהיא התיישבה לידו על הספה, משלבת את רגליה על רגלו ומשעינה את ראשה על הכתף שלו.
הוא חיבק את כתפיה וליטף את ראשה, "את הבן אדם היחיד שאני מכיר שיכול לקום בחמש בבוקר ואז לצאת לריצה."
"אני מוכשרת, אתה אמור לדעת את זה." תום חייכה והרימה את ראשה.
הוא נישק אותה והיא נישקה אותו בחזרה, כורכת את הידיים הקפואות שלה מסביב לצוואר שלו.
"את הכי מוכשרת שיש, לכן אני לא אוהב שאת לא נמצאת בבית," פיטר מלמל.
היא נאנחה והתרחקה ממנו, קמה מהספה. "יש לי עבודה פיטר."
"יש לך עבודה כל הזמן! ואת תמיד משקיעה בה הרבה יותר מידי זמן! אנחנו מאורסים עכשיו תום. את לא מתכוונת להיות בבית אף פעם?"
"פיטר אנחנו לא נתווכח על זה שוב," תום אמרה בזמן שהיא הלכה במעגלים קטנים מסביב לספה.
"אני אוהבת את העבודה שלי, והיינו צריכים לעבור לפה בשביל העבודה שלך, אז לקח לי זמן עד שקיבלתי תפקיד טוב פה. אני בת עשרים ושש שעובדת כפסיכולוגית פורנזית באף בי איי, זה לא משהו שהרבה אנשים מצליחים-" היא העיפה את מבטה אל פיטר וראתה שהוא מפהק.
"לא משנה. פיטר, לך לישון לעוד כמה שעות, אתה נראה גמור." היא מלמלה ולפני שהספיק לומר משהו, היא כבר הלכה להתקלח.