And What If We Kiss [Hebrew]

Chapter One

"דילן, היי דילן!" טיילר רץ אחרי, "דילן, אתה תצטער על זה!" הוא צועק.

"איפה הבן זונה הזה?! אני אזיין אותו מכות!" צעקתי, מתנגד לידיים שמושכות אותי ועוצרות אותי.

"חתיכת מזדיין!" התחלתי להכות אותו, לבעוט בו, לא ריחמתי.

"דילן, אחי תירגע! אתה סתם מסתבך!" מייקל צועק, מושך אותי.

"שהבן זונה הזה לא יידבר אליי ככה! חתיכת אפס! שלא ייתעסק איתי!" אני ממשיך להכות אותו, את סקוט, הפריק של ההשכבה.

"היי, היי, מה זה הבלגן הזה?! דילן תירגע! למשרד ומיד!" המנהלת מגיחה, מפרידה ועוצרת אותי מלזיין לו את הצורה. "קדימה, כולם לכיתות! חוץ משניכם, אתם באים איתי." המונים מתפזרים חזרה אל הכיתות שלהם, מבואסים שאף אחד לא נדקר ושלא נשפך דם.

נעליי העקב של המנהלת, מלאני רוברט, נקשו על רצפות בית הספר כשהיא הובילה אותי ואת הפריק הטיפש הזה אל החדר שלה. היא פותחת לנו את הדלת אל חדרה ואנחנו נכנסים, מתיישבים על כיסאות העץ מול השולחן שלה, והיא מתיישבת בכיסא המשרד הגדול שלה.

"שניכם, תסבירו לי מה לעזאזל קרה עכשיו!" היא דורשת, ואני מתפרץ, קם ממקומי.

"הבן זונה הזה קרא לי טיפש כי לא עניתי נכון באלגברה! חושב שהוא יכול לדבר אליי בצורה כזאת ואני אשב בשקט! בן זונה אני לא אחד מהחברים הדפוקים שלו שלא יעיז לדבר אליי ככה!"

"דילן, תירגע, תכף ומיד. תוריד את הקול שלך." המנהלת ביקשה, מדברת בביטחון. "אלימות אינה הפיתרון, יכולתם להיפגע. היית צריך לפתור את זה בצורה אחרת ולא בעזרת מכות. אתה תקבל את העונש שלך."

"עכשיו, סקוט, לדילן יש את המוגבלויות שלו והוא לא טוב באלגברה, אל תדבר אליו בצורה כזאת וזה יעשה פחות נזק. למזלך יצאת מזה נקי, אבל שזה לא יחזור על עצמו. אתה בסדר, נפגעת?" היא עדיין מדברת באותה נימה, מלאה בביטחון ולא מאויימת.

"אני בסדר," הבן זונה עונה לה.

"איזה שיעור יש לך עכשיו?" מלאני מוסיפה, מוציאה פתק מהמגירה שלה והקליקה על קצה העט שלה, מתחילה לשרבט כמה מילים.

"צרפתית."

"קח, משוחרר." היא העבירה לו את הפתק והוא קם, יוצא מהמשרד ואני והיא נשארים. "דילן, אתה ילד חכם, באמת. אבל אתה מתנהג בטיפשות."

"המנהלת, כבר אמרת לי את הנאום הזה כשזיינתי מכות את אלכס, כששברתי לו את היד, את לא זוכרת? גם מתי שצעקתי על המורה לספורט וכשהתחצפתי למורה לאלגברה. אולי תחדשי את הנאומים שלך מידי פעם? גם כל שנה בתחילת השנה את מקריאה את אותו הנאום על הב-" היא קוטעת אותי, מסמנת בידה שאפסיק לדבר.

"דילן, זה מובן, אין צורך להרחיב. רוצה תה?" היא מחייכת, ואני מחייך חזרה.

"קולה זה מספיק." שלוש נקישות הוקשו על הדלת, ומלאני התקדמה אל הדלת ופתחה אותה.

"מממ.. היי, אמרו לי שאני צריכה למלאות כמה טפסים ולקבל את הסיסמה ללוקר שלי?" דמות נשית עומדת בפתח הדלת, מלאני מסתירה אותה.

"כן, בוודאי, את אליסון קלארק אם אני לא טועה, היכנסי." היא אפשרה לה להיכנס, והיא התיישבה לצידי. "את רוצה קולה?" מלאני הציעה לה, והיא הנידה בראשה.

"אני אשמח לתה אם זה בסדר מצידך," היא חייכה חיוך רחב, אליסון הזאת.

"את תלמידה חדשה?" שאלתי אותה, מתרווח בתוך הכיסא שלי.

היא הנהנה, "עברתי לכאן לפני שבועיים,"

"הנה לכם," מלאני נכנסת חזרה למשרד, מגש ועליו שלושה ספלים.

"תודה רבה." אני ואליסון אמרנו יחד, ומלאני חייכה.

"הנה הטפסים שלך. אני אחזור עוד מעט, יש לי עניין לטפל בו באיזה כיתה, אל תעזבו עד שאחזור." הטפסים הועברו אל אליסון והיא עברה בהם.

"לא הבנתי כל כך מה אני צריכה למלאות כאן.." היא מלמלה, ואני רכנתי והבטתי בדף.

"זה אותו טופס שמילאתי כשעברתי לכאן, פשוט תמלאי פרטי תעודת זהות ותוציאי את גיליונות הציונים שלך וזהו." כך היא עשתה, מילאה את הטופס והוציאה גיליונות ציונים מהתיק שלה, ויש לה ציונים מרשימים.

כשמלאני חזרה, היא עברה על הציונים ועל הטפסים שלה, לאחר מכן היא הוציאה כמה ספרים מהמגירה שלה, ופתק עם מספר משורבט עליו. "ברוכה הבאה לתיכון אקטון, אליסון." היא חייכה, מעבירה לה את הציוד. "ואתה, דילן היקר, החלטתי מה העונש שלך. אתה תבלה את כל היום עם אליסון, תכיר לה את בית הספר ותלווה אותה לשיעורים. בדקתי ויש לכם את אותה המערכת, ואתם משובצים לאותן הכיתות. בהצלחה."

"אבל המנהלת, זה לא עונש, זה פרס." אמרתי, פותח את הדלת, אליסון יוצאת ואני אחריה.

"איפה הלוקר שלי?" אליסון שאלה, ואני לקחתי את הפתק, מביט במספר ואז קדימה אל המסדרון.

"הוא קרוב ללוקר שלי, בואי."

הזמן עבר כשהכנסנו את הציוד שלה אל הלוקר, ולקחנו את הציוד שצריך לשיעור ביולוגיה. הובלתי אותה לכיתת הביולוגיה.

"למה מלאני נתנה לך עונש?" היא שאלה, ואני חייכתי חיוך ממזרי שכזה.

"סתם, איזה אחד הדליק אותי, יש לו מזל שמלאני הגיעה, הייתי יכול לשבור לו איזה יד, או אפילו צלע." עניתי, והיא הרימה את גבותיה.

"מה הוא עשה?"

"דיבר אליי בצורה שאני לא אוהב.."

היא הביטה בזרועי, "אתה מתקוטט עם כל מי שמדבר אליך בצורה שאתה לא אוהב?"

"את זה כבר תגלי בהמשך." קרצתי לה, והיא חייכה חיוך ביישני, משפילה את מבטה אל הרצפה וממשיכה ללכת אחריי.

כשהגענו לכיתה, פתחתי את הדלת ואליסון נכנסה, אני אחרייה.

"המורה, הייתי במכות עם איזה טיפש והמנהלת לקחה אותי לשיחה," הסברתי לניקולאס, המורה לביולוגיה.

"ומי זאת לצידך?" הוא שואל, ואני מביט באליסון וחוזר להביט בו.

"תלמידה חדשה.."

"קוראים לי אליסון, אליסון קלארק."