And What If We Kiss [Hebrew]

Chapter Two

"אליסון, מתוקה, את בבית?" שמעתי את אמא שלי, וקמתי מהמיטה, מתקדמת אל גרם המדרגות ומביטה אל הסלון.

"כן, היה מדהים בבית הספר! הכרתי מלאמלא חברים, התחברתי לכולם, המורים שיבחו אותי, ו.. הכרתי ילד נחמד.." צעקתי, מדלגת אל הסלון ומספרת לה.

"הו, אז אני רואה שאת מסתדרת טוב! קניתי לך כמה דברים, קחי," היא העבירה לי כמה שקיות, מחייכת. "הייתי בקניון כאן, יש בגדים מדהימים ובשמים מקסימים, קניתי לך כמה דברים. עכשיו, תעלי לעשות שיעורים ואז נצא לארוחת צהריים?" אמא הציעה, ואני חייכתי בתמימות.

"כן, אוקיי, אני סוג של קבעתי להיפגש לעשות שיעורים ואז לצאת לארוחה עם מישהו.. נוכל לדחות את זה למחר?"

"כמובן אהובה. עם מי את יוצאת?" היא חייכה חזרה.

"אהממ... עם חברה," אמרתי בהיסוס ואמא צחקקה.

"אז תהני עם בן הזוג שלך, תמסרי לו דש!"

"הוא לא בן זוג! הוא רק ידיד ורק היום הכרתי אותו, הוא גם לא ילד טוב כל כך.." נזפתי בה, והיא הנהנה.

"הוא ילד רע? ילדים רעים זה הכי מושך." היא קרצה.

"אוי, אלוהים, אמא! אני אספר לאבא שככה את משפיעה עליי! מפקירה את ביתך לצאת ככה עם עבריין!?"

"הוא חתיך לפחות?"

"אוקיי, אמא, נדבר כשתהיי יותר שפויה. להתראות!" רצתי עם השקיות במעלה המדרגות, סוגרת את דלת החדר שלי וצוחקת.

מ ; דילן הבאדבוי המפחיד

16:45 מוכנה?

אל ; דילן הבאדבוי המפחיד

16:46 כמעט, תהייה עוד חמש דקות מתחת לבית שלי.

מ ; דילן הבאדבוי המפחיד

16:46 תצפי להפתעות (;

הורדתי את מכנסי הפיג'מה שלי, ונעמדתי מול המראה, מביטה בירכיים שלי. הן לא מלאות ולא דקיקות, מושלמות. התקרבתי אל ארון הבגדים שלי, וצווחה נפלטה מפי.

"אידיוט, איך נכנסת לכאן!? הקפצת לי את החיים!" הכיתי אותו בזרועו, ולקח לי זמן להבין את הסיטואציה. "זה ממש מטריד, אתה יודע. יכולתי להוריד את החזייה ו.. איך לעזאזל הגעת לכאן?"

"דרך החלון, מן הסתם. אמרתי לך לצפות להפתעות. למה לעזאזל את קוראת לי דילן הבאדבוי המפחיד? אני לא עד כדי כך נוראי." הוא צחקק.

"כן אתה כן, אתה קולט שאני לבושה רק בחולצה ותחתונים עכשיו, ושיצאת לי מהארון? קדימה, תסתובב, אני צריכה להתלבש." דחפתי אותו, וזה הגביר את הצחוק שלו.