And What If We Kiss [Hebrew]

Chapter Nine

התחלתי לכתוב סיפור נוסף, בשם הגשמים והרוחות .. אני אשמח אם תקראו אותו 💖
הוא נמצא בין העבודות שלי👌

שמעו אתן מדהימות ואני ממש נהנת לראות שקוראים את הסיפור הזה, שרופה עליכן נשבעתת 💖💖
קריאה מהנה יפות שלי 😍💖

- - - - - -

שוכבת במיטה בחוסר מעש, מתגעגעת למגע שלו, לנשיקות שלו, לריח שלו, לחיבוקים שלו.

לפני שבוע כשהוא רב עם ג'ונתן, כל כך פחדתי ממנו. הוא מתעצבן בשנייה וכשהוא מתעצבן הוא לא שולט בעצמו בכלל, לא שם לב למעשים שלו ולזה שהוא פוגע בקרובים אליו; שנאתי את זה אבל אהבתי את זה באיזשהי דרך, כי כשזה היה קורה איתי הוא הצליח לשלוט בעצמו. טוב, מידי פעם, לא תמיד.

"אליסון, בואי תעזרי לי כאן." בוב ביקש, ואני נאנחתי. קמתי מהמיטה שלי, יוצאת מהחדר שלי ומתקדמת אל הסלון.

"מה אתה רוצה?" שאלתי בקרירות.

"נו קדימה, דיברנו על זה כבר ילדה שלי, סיכמנו שנשכח מכל מה שקרה עם דילן." הוא חייך, ילדה שלי? הוא רוצה מכות?

"אתה סיכמת, אני לא אמרתי כלום בנושא כי זה היה כל כך טיפשי לריב איתך על זה."

"אני סיכמתי בשביל שנינו," בוב אמר, כעוס.

"אל תכליל אותי ואותך ביחד. אין דבר כזה שנינו, אין בוב ואליסון. אתה לא מבין אנגלית? איך עוד להסביר לך? ברוסית?" שאלתי, מרימה את קולי, כל כך עצבנית. "אתה יודע כמה הוא שבור? גם מזה שניפרדתי ממנו, אבל גם בגלל שפאקינג אבא שלו אחראי על הפרידה! איזה מן אבא אתה!? בשבילי אתה אפילו לא אבא חורג, ולא איש זר, אתה כלום. אתה מת מבחינתי. מה נראה לך שאתה מפריד לביננו, ועוד מושך את אמא שלי נגדי!? אתה פה כולה שנה ואתה חושב שאתה אחראי על החיים של כולם. אז לא בוב, אתה לא תשלוט לי בחיים, לא אתה ולא אימא ואתה יכול ללכת להיזדיין, כי יום אחד זה יחזור לך בכזה בום, כל הרע שעשית לאנשים, בכזה בום שאתה לא תרצה לצאת מהשער של הבית, אפילו אל הגינה לא תרצה לצאת. תזדיין לי כבר מהחיים, אלוהים! מה אמא שלי אוהבת באיש מטומטם כמוך!" צעקתי, כל כך עצבנית מכל הימים האחרונים והמחורבנים האלה.

"זה יהיה דווקא סקסי לשמוע אותך אומרת את זה ברוסית." הוא לוחש, ואני מעיפה לו סטירה. "מה את חושבת לעצמך אליסון?" הוא אומר, תופס בשתי זרועותי, מכאיב. אני לא אבכה, אני חזקה, שירביץ לי, שיאנוס אותי, שייתקע לי סכין בלב, או כל הנ"ל ביחד, אני לא אבכה.

"אני חושבת שאתה בן של זונה, שעשו אותך בטעות. תראה איזה מן בן אדם חרא אתה, עושה רע לכולם. אני מקווה שבילדות גם גרמו לך לסבול ככה, אני כל כך מקווה. אני מקווה שהכו אוותך, שקיללו אותך, שהטרידו אותך ונגעו בך ככה, ואני מקווה שלא ידעת מה לעשות עם עצמך. אבל לי? לא אכפת מה תעשה לי, החיים שלי לא שווים כלום עכשיו. אתה מניאק, חשבתי שאתה איש טוב, אפילו ממש חיבבתי אותך. אבל מה, גילית שאני יוצאת עם הבן שלך, כאב לך לראות אותו, לראות אותו כל כך יפה ובוגר, ולדעת שהוא התבגר בלעדיך? כאב לך להיזכר שהשארת את אישתך לבד עם שלושה ילדים? כאב לך, אז אתה מכאיב לי עכשיו? מכאיב לי כמו שהכאבת לאישתך? אתה איש כל כך מגעיל. אתה יודע מה הכי מהנה? הכי מהנה זה לדעת שבסופו של דבר תשתה עוד, ועוד, ועוד, ותבוא להרביץ לי שוב, ושוב, ושוב, לדבר אליי מגעיל, לדבר אליי כאילו אני הזונה שלך, ואז, כשמישהו יגלה על זה, אתה תצא איש כל כך מגעיל, וכולם ידעו על מה שקורה כאן בסופו של דבר. כולם יחרימו אותך, ישנאו אותך, ותרגיש מושפל, כמו שאתה גורם לכולם להרגיש." אמרתי, מחייכת בניצחון.