And What If We Kiss [Hebrew]

Chapter Five

בוקר, החודש השני שלי בבית הספר.

אני קמה מן המיטה, במהירות רצה לחדר האמבטיה

ומצחצחת את שיניי, מבלי לטרוח להביט בפלאפון שלי. ירדתי אל הסלון, מחייכת לאמא שלי. "בוקר טוב, דילן אוסף אותך היום?" היא שאלה, ואני המהמתי.

"אההההה... לא. לא היום. תוכלי להקפיץ אותי? אני אהיה מוכנה עוד חמש עשרה דקות." חייכתי בתמימות ואימא הנהנה. "תודה," הודיתי ונכנסתי אל המבטח, לוקחת פרוסה של לחם ומורחת עלייה שוקולד, מכינה קפה ומתיישבת לאכול. כשסיימתי עליתי לחדר והתלבשתי, מרחתי איפור עדין ונעלתי נעליי, לוקחת את התיק שלי ואז יורדת חזרה למטה.

"את כבר מוכנה?" היא שאלה, מופתעת.

"אני מתארגנת מהר." השבתי, פותחת את הדלת ומחכה שתצא.

"יודעת מה? קחי את המכונית. תיסעי לבד, אני סומכת עלייך."

"יש! תודה!" קפצתי, רצה אלייה בחיבוק. "תודה אמוש!"

"לכי כבר, את תאחרי." היא מצחקקת, ואני קורצת לה.

נכנסתי אל המכונית, מחייגת אל איימי ולוחצת על "רמקול".

"היי, איפה את?" איימי שאלה, ואני חגרתי.

"בדרך. את?"

"לא מרגישה טוב, אני לא מגיעה. את עם דילן?"

"לא, מה איתו?"

"כלום, הוא רב אתמול עם מישהו." היא השיבה, עוצרת. "חשבתי שאת יודעת.."

"לא, לא ידעתי! גאד, איימי.. אני אדבר איתך עוד מעט." ניתקתי, נוסעת במהירות אל בית הספר.

אני נכנסת בסערה אל בית הספר, רצה אל הבן אדם הראשון שאיתרתי.

"טיילר, איפה דילן?" הוא מצביע אל דילן שידבר עם מייקל, ואני רצה אליהם במהירות ותופסת לדילן בזרוע.

"היי, מה, לאן את לוקחת אותי?" הוא שואל, ואני זועפת.

"מה אמרנו לגבי המכות!?" רטנתי, דילן מרים את גבותיו. "הבטחת לי! הבטחת לי, שאין מכות יותר! מה זה היה אתמול!?"

"מה?! מאיפה את יודעת? לא היית אמורה לדעת את זה!"

"תענה לשאלה שלי דילן! מה זה היה?" הרמתי את קולי, הלב שלי עולה ויורד במהירות, הנשימות שלי מהירות.

"אל תרימי עליי את הקול שלך!" הוא היה קצת כעוס, אבל הוא התרכך אחרי כמה שניות. "תנשמי.. לא התכוונתי לזה. זה היה חד פעמי, אוקיי? לא רציתי להכעיס אותך, או לשקר לך, פשוט לא רציתי לאכזב אותך." הוא קירב אותי אליו, לוחש ונישק לראשי. עטפתי את ידיי סביבו, נשימותיי נרגעות.

"אני מבקשת שתחסוך קטטות מיותרות. עם מי רבת?"

"מישהו שרצה להזמין אותך לדייט." דילן נשף, ואני הרמתי את מבטי אליו.