And What If We Kiss [Hebrew]

Chapter Four

אני יושב בבית, מוציא סגריה וסוגר את הדלת של החדר שלי. אני מושהה, לראשונה בחיי. לשבועיים, וכך גם החברים שלי. הסגריה קטנה וקטנה אחרי כל שאיפה, וגם החיים שלי מתקצרים משאיפה לשאיפה. דפיקות על הדלת שלי, אני מבכה את הסגריה ומניח אותה בתוך המאפרה.

"מה?"

"הגיעו אליך אורחים," אמא שלי אומרת.

"לא קבעתי כלום עם אף אחד." אמרתי לה, והיא מנידה בראשה.

"מייקל ו.. אליסה, נדמה לי."

"אליסון, תכניסי אותם.." הנהנתי והיא חזרה למטה, מאשרת להם את הכניסה ואני שומע את העקבים שלהם נוקשים על המדרגות.

"איזה מפונק אתה," אליסון אמרה כשהם נכנסו, מייקל סוגר את הדלת.

"ג'וני היה בבית הספר היום, הוא אמר שסקוט כבר לא הגיע שבוע. כשהוא שאל את המנהלת למה, היא ענתה שהיא לא יכולה למסור לו מידע על זה." מייקל אומר, ואני צחקקתי.

"הוא בבית החולים, בקשתי מחבר איזה טובה, הוא בדק אותו. הוא איבד הכרה בגלל כדורים מסוימים, לא בגלל המכות. אני חושב שהוא לקח כדורים נגד כאב ראש, אבל יותר מידי. בשיעור מתמטיקה הוא אמר משהו על כאב ראש, ואני גם חושד שחברים שלו החליפו את הכדורים עם כדורים אחרים." פירטתי, ואליסון הרימה את גבותיה.

"וואו, אתה עובד מהר, כל הכבוד! אבל למה יש כאן ריח של סגריות?" היא שואלת, ואני מביט אל המאפרה.

"הוא מעשן." מייקל השיב לה, אני מהנהן.

"היום בלילה אנה ולורה הולכות לברר הכול."

***

שכבתי מתחת לפוך, מחכה להודעה מדילן, שיגיד לי לאן יוצאים היום.

דילן : יוצאים לפאב, עשר אני בא לאסוף אותך.

אני : בוא אליי בתשע וחצי.

דילן : אוקיי, אני אצא עוד מעט ♥

אני : סבבה (;

"אמא, אמא! אני יוצאת היום!" צעקתי, יורדת אל הסלון.

"עם דילן?" אמא שאלה, ואני הנהנתי. "נחמד. לאן אתם יוצאים?"

"לפאב." השבתי, והיא נאנחה בקול. "נו, אני לא אשתכר. את יודעת שאני לא שותה יותר בפאבים."

"אני דואגת, אבל אני סומכת על דילן. רגע, את ודילן בני זוג?"

"ממש לא, אנחנו ידידים." השבתי, מרימה גבה.

"מממ.. אוקיי. אני אשאיר לך כסף לפני שאצא עם אבא." היא חייכה, ואני החזרתי חיוך וחיבקתי אותה.