אקסקליבר

פרק 20

~קאסיה~

"קאסיה, מספיק." ויולה אומרת לי כאילו הייתי בת שש. היא נאנחת ולוקחת את כוס הזכוכית מידי. "תגידי, מה קורה לך? שתית כבר שלוש כוסות. את בסדר?" אני נדה בראשי, מנסה לקחת מידה את הכוס השקופה, שמלאה בנוזל אדום מבעבע. "ויולה, תביאי לי את זה!" אני מצווה, "אני..." אני מתנשפת. עוצרת את עצמי. שמיים, מה אני עושה? אני פונה להביט בויולה, נושכת את שפתיי בכעס, "את ראית את זה? ראית איך הוא רקד איתה?"
ויולה מרימה גבה בתמיהה בזמן שהיא שופכת את תכולתה של הכוס בעציץ שלידה, "נסיכה, אני באמת לא בטוחה למי את מתכוונת..." אני משיבה לה בחוסר סבלנות, "מדוקס! ראית איך הוא רקד איתה? היא יפה כל כך. נכון שהיא יפה? הוא לבטח נהנה לרקוד איתה ממש..." ויולה צוחקת כלא מאמינה, "קאסיה, את מקנאה למדוקס?" אני נדה בראשי במהירות, "כלל לא. זה לא העניין. אבל נראה לך שהוא רצה לרקוד איתה? אולי היא הכריחה אותו?" ויולה ממשיכה לצחוק, "כן, כפי שחשדתי. שמיים, את בטח מחבבת אותו ממש אם את מגיבה כך!" אני נדה בראשי בעקשנות, והיא משלבת את ידה בידי. מובילה אותי אל המרפסת. מדוקס נמצא בה, הוא משוחח ברצינות עם היליה. חיוך מתגנב לפניי. שמיים, הוא כל כך מדהים. ויפה. וחכם. למה איתי הוא לא מדבר כך?  ויולה נאנחת, "המבט שלך אומר הכול. אוף, נסיכה. למה לא את לא יכולה פשוט לחבב את היליה? הוא בחור קל יותר." היא פונה להביט בי, חיוכה רך וטוב, "אבל אי אפשר לשלוט על הלב, נכון? אז אני פשוט אעזור לך להשיג את מדוקס." אני ממהרת להביט בה, חיוכי רחב כל כך, שהיא צוחקת. "באמת?" היא מהנהנת בפשטות, "כמובן, אנחנו הרי חברות." אני קופצת עליה בחיבוק חזק כל כך, שהיא משתנקת. כשאני מתנתקת ממנה, אני רואה כי מבטה מהורהר. היא ממלמלת, "אני לא מצליחה לחשוב אם הוא מרגיש כמוך, קשה להבין את מדוקס." כשהיא רואה את מבטי, היא ממהרת להוסיף, "אבל אני בטוחה שאכפת לו ממך, וזו כבר נקודת פתיחה טובה." אני מרגישה איך סומק מציף את לחיי, "אכפת לו ממני?" אני שואלת בהתרגשות עצומה והיא מהנהנת, "כמובן, כשנעלמת אז בשוק, הוא חיפש אחרייך כמו משוגע." ויולה צוחקת, "בדיוק אז החלטתי לוותר עליו, לא היה לי שום סיכוי. אני בטוחה שאת נמצאת לו בראש. פשוט צריך לברר באיזו דרך הוא חושב עלייך שם למעלה." אני מרגישה איך אושר מציף אותי. "ויולה, אני חושבת שאלך כבר עכשיו לומר לו מה אני מרגישה!" למרבה הפתעתי, ויולה מעודדת אותי ואת שיקול דעתי הלקוי. ובדיוק כשאני באה ללכת לעברו, היליה יוצא מהמרפסת. הוא מחייך לעברנו, "אני הולך לגרום לליידי ג'יין ולמדוקס להיות יחד! שידוך מוצלח כל כך!" אני קופאת במקומי. מה? מה הוא אמר הרגע? היליה מתרחק, וטאה דוחקת בי, "תתעלמי ממה שהיליה אמר, קאס. אל תחשבי על זה. אני מחבבת את היליה, אבל הוא נוראי בהבנת סיטואציות חברתיות כלשהן. זה די ברור שמדוקס לא מעוניין בה וכל זה נמצא אך ורק בראש הדמיוני של היליה." אני מחליטה להאמין לויולה, ואני ממשיכה לצעוד לעבר מדוקס בביטחון. לא בטוחה אם אני עושה את זה בגלל שאני באמת רוצה, או בגלל שהאלכוהול הרס לי את היכולת לחשוב בצורה ברורה ורצינית. אני מהססת כמה רגעים במפתן הדלת, ולבסוף נכנסת למרפסת. מדוקס נראה מהורהר כשהוא מביט בירח הזוהר. אני מחייכת, מתקרבת אליו, "על מי אתה חושב?" מדוקס מחייך, הוא עונה כמעט מיד, "על מרידה."