אפיסודיון חמישה עשר - אני מצטערת אהובי

100 9 10
                                    

בבקשה! לא לבעלי לב חלש!! לא לקרוא אם אתם לא מרגישים בנוח!!!!

איו POV

התעוררתי, כאב ראש הלם את ראשי

צמאה, כל כך צמאה

"אההה!!" נאנקתי מכאב. התקפלתי, שמעתי רשרוש מתכות
"שיט" סיננתי ברואי את רגלי כבולות לשרשראות מהקיר.
התחלתי להריץ את הזמן אחורה, איך הגעתי לכאן עד שכאב חד חסם אותי מלחשוב.
לא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מזה

הכתף שלי מלאה דם, פצועה.

הזבל הזה דקר אותי!!!

הצמדתי את ראשי לקיר ותפסתי בכתפי חזק.
אוקי איו, תרגעי. מה את יכולה לדעת על מצבך?
הפצע כבר מגליד והדם יבש.. זאת אומרת שאת כאן כמה שעות. ובחלון של ה...חור הזה יש עצים עם רוח שפונה שמאלה.. אני ככל הנראה קרובה לממלכת פארק... יש ארגז מוזר בחדר.. בקצה השני.. לילה עכשיו, אין מי שישמע. אני צריכה ללכת מכאן! עכשיו!

ייללתי מכאב דקות נוספות, חושבת על איך לברוח. עד שצעדים מתקרבים הסיחו אותי מדעתי. נשימתי נעתקה.

"אז תגיד, מאז שהייתה עם ה..... ארנב שלך, שמעתה ממנו?"

הקול שלו נשמע מוכר.

"לא בוס"

"ואוו באיזה גיל נטשתה אותו?"

"11 אני חושב.. אני הייתי 14"

 הדלת נפתחה, עצמתי עיני מדמה את עצמי לישנה.  עדיין מחזיקה את כתפי הפצועה. שעונה על קיר האבנים הטחובה.

"הוווו תראו מי התעוררה!" היבטתי בצליליו. הדמות פערה את ידיה, הקול שלו נשמע מוכר. מוכר מידי.

אזרתי אומץ והיבטתי בו. פערתי את עיני וליבי חסר פעימה.

לא.... לאא!!!! זה לא קורה לי!

"א...אתה?" הייתי עדין מעורפלת מהכאב. אבל אותו יכולתי לזהות יותר מידי טוב. הוא היה עם בגדיו לא מסודרים ועם שרשרת מפתח על צווארו.

"אווו אני בטוח שהתגעגעת אלי, במיוחד אחרי שיחתינו האחרונה, לא כך, כלתי?

"תסתום" סיננתי בכאב. מה הוא רוצה ממני!? התחתנתי עם הבן שלו, ועכשיו הבן שלו חושב שהוא מת, הוא איבד הכל! למה אליי?

"אווו.... אמיצה... בואי נראה אם תמשיכי להיות אמיצה גם אחרי היום." הוא חייך בשטניות והתקרב אליי בצעדים איטיים.
בכל צעד שלו הרגשתי את ליבי מחסיר פעימה. עצמתי עיניי

הוא חפן את לסתי בחוזקה מכריח אותי להביט בו. הפרצוף שלו הגעיל אותי. לא הגבתי. הדבר הבא שידעתי היה שהוא תחב את לשונו בפי, בגועליות חוקר את פי שרק מת לירוק אותו החוצה. ניסיתי להילחם עם ידי אבל זה היה אבוד. אז נשכתי אותו בחוזקה והוא נרתע מכאב.

שיצא ממני, ירקתי את כל מה שיכולתי לירוק רועדת מגועל. נצמדתי לפינת החדר, טועמת בחוסר אונים את שיכרותו

אויי שיט! הוא שיכור

"חתיכת פרוצה!!" הוא ניגב את פיו המדמם ובא לעברי רק שהפעם הוא הכניס את אגודלו שעטורה בטבעת של הממלכה, באכזריות לתוך החתך בכתף שלי, מעמיק את הפצע.

דם. דם בכל מקום.

" את תענגי אותי! את רכוש הממלכה שלי! אז את שלי!!" הוא פער את עיניו.

ברגע הזה שמתי לה שהמשרת שלו עזב אותנו.

"הממלכה מזמן לא שלך.. יונגי ימצא אותך והפעם .. אתה בא-מת תמות.. ולא תברח משבי..."
אמרתי לו את זה ברעד.

"בת זונההה!!!" הוא שחרר את כתפי לסטר לי, לא רק בפנים, בכל איזור שיכל.. בחזה.. בישבני... בגבי.. בהכל

הוא היכה איתי עד שלא יכל עוד. הקול שלי נעשה צרוד... ורעדתי מכאב... רעדתי כל כך...

הוא עצר כדי להסדיר נשימתו והתרחק. ואז עלה חיוך על פניו. ידעתי שזה לא הולך להיות טוב.

הוא הסתובב לארגז והוציא משם מרצע (מחורר חגורות) ושוט. המבט שבעיניו יכל להרוג כל בן אדם בשניות.

הוא לקח גפרור וחימם את המרצע
"הי הי הי הי.... הולך להיות כיף רצח!"

"תוציאי לשון כלבה!" לא הגבתי. גופי קפא מהפחד שעטף ובלע אותי.

"אמרתי.. לשון!" הוא הצליף בי עם השוט בחוזקה

צייתתי, ביצעתי את כל מה שאמר......


הוא כיבה עלי את הגפרורים וחירר לי את העור... הכל נעשה חשוך יותר

אני מצטערת באם באם...

.

.

.

.

.


 אני מצטערת אהובי...

  


אזזז זהו! בבקשה תגיבו איך אתם מרגישים ואני ממש מצטערת אם זה הטריד !!


אוהבת המון,

ציקי.

יונמין Royallity | BTSWhere stories live. Discover now