🔞אפיסדיון שניים עשר - תחושת אופוריה

240 13 32
                                    

קוקי POV
התעוררתי למשמע קולות הציפורים. הוילון מוסט, אך קרני השמש מאחורי נושקות את פני אהובי שישן שנת ישרים.

השפתיים שלו משתרברבות אחת בשניה בנשימות עמוקות ואיטיות. ריסיו נחות בעדינות על עיניו וידו האחת מתחת לפניו בעוד שהשניה חובקת את מותניי בעדינות, דואגת שהשמיכה תכסה אותי. שיערו פרוע מעט בצורה מושלמת

'יצירת אומנות'
חשבתי לעצמי. נהנתי עוד כמה רגעים מהנוף שמולי והתחלתי בתוכניותי... יש נקמה לבצע לא?😈

קמתי מחיקו, בלי חולצה לעבר המטבח

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

קמתי מחיקו, בלי חולצה לעבר המטבח. התעוררנו מאוחר, סוס או יותר נכון הוסיאוק, צריך להגיע כל רגע. מושלם.

טאיהיונג POV

התעוררתי למשמע זימזומים וריחות בישול מהמטבח. בייבי התעורר.

קמתי מהמיטה ונכנסתי למטבח. ראיתי את הבייבי שלי בלי חולצה, רוקד, מנענע, מזמזם, עטוף בריח של בוקר (כנראה זה עתה קם) עם שיער פרוע. בחיי שיכולתי לצפות בזה שעות. אבל לא הפעם, הוא סקסי מידי.

"ממממממ בוקר טוב" אני מחבק אותו מאחורה ושם את ראשי בשקע של הצוואר שלו, ממפה למה שהוא בדרך כלל עושה: חופן את שיערי ברכות ונושק לי קלות על הלחי. אבל הוא לא עשה את זה הפעם. הוא רק אמר לי "בוקר טוב, שב לאכול" במונוטוניות.

"אממ... אוקי?" עניתי בחלקים.

'עשיתי משהו? משהוא קרה לו? הוא מרגיש טוב?'
כל הדאגות האלו צצו בראשי בזמן שהתישבתי בשולחן, מביט במה שהוא מגיש לי.

אכלנו בשקט אחד מול השני, לא היה לי נעים, בדרך כלל הוא מחייך לעברי או יושב עלי אבל היום הוא מתנהג ממש מוזר.

לפתע נשמעה חריקת דלת
"נכנסתי. תכסו את מה שצריך!" שמעתי את הוסיאוק צועק מהכניסה. אוטומטית הסתכלתי על עצמי, אני לבוש. אבל קוקי לא.
"בייב סוס נכנס"
"טוב" הוא עונה לי, לא טורח להרים את מבטו אליי
"ואתה בלי חולצה" אמרתי, מנסה להעיר את תשומת ליבו
"נכון" הוא ענה לי בזריזות, לא מזיז שריר
"תתלבש!" צעקתי עליו, אני לא יודע מה יש לו, הוא כנראה שכח שאני שונא שאנשים רואים את הבטן המשורטטת שלו. הוא שלי. כל כולו שלי. לאף אחד אסור לראות אותו חוץ ממני.
"תרגע, אנחנו בנים" הוא אמר בעודו קם עם צלחתו.

יונמין Royallity | BTSWhere stories live. Discover now