לאחר שיצאתי מפונדק היה עלי לבצע החלטה אם ברצוני לחצות את הים או להצטרף לשירת סוחרים ולכן הטלתי מטבע וכך נקבע שהצטרף לשיירה. הכפר שבו שהייתי נחשב לכפר ראשי ומסודר אשר מספק אזור מנוחה לבעלי שיריות, המקום נקראה ''מקום מבטחים לנוסעים במקומות לא בטוחים''. כשהגעתי למקום מבטחים לנוסעים במקומות לא בטוחים, נראיתי די חריגה בשביל שתבינו למה תצטרכו להבין איך אני נראית, אני לא רזה ולא שמנה, לא גבוה ולא נמוכה, לא יפה ולא מכוערת אבל... אני נראית מוזר אדם שמסתכל עלי שניות אחדות לא מבין מה כל כך קסום בי אז תנו לי להסביר - שפתי המלאות צבעות בצבע דם, עורי על גוון החוויר בצורה המזכירה גוויה, שערי החום מדיף ריח של אביב כשאני שמחה כשאני לא הוא מעדיף ריח של אפר (מיותר לציין שזה בגלל שהוא לפעמים הופך לאפר או לאש), אומנם יש לי שתי עינים אבל אחת תמיד מכוסה ברטייה (היום היא פרחונית) העין שמכוסה ברטייה שחורה ואישון בה כסוף בהוק, עין השנייה חומה כהה רגילה (לכן גם אם אני בלי הרטייה לא תמיד שמיים לב) אבל הדבר שהכי מוזר בי הוא שאני אישה הלבושה כמו גבר.
באזור נראו כשלוש שיירות שונות, הראשונה סירבה לקבל אותי כזה לא נאה אישה בורה ויש שאומרים שזה מסוכן, כמה חבל שאני לא בורה. השיירה השנייה סירבה לקבל אותי כלא היה ביכולתי לשלם די בשביל נסיעה והשלישית הסכימה לקבל אותי תמורת שני פרוטות ועזרה בבישולים, נו טוב לפעמים צריך לדעת מתי להרים ידיים. הצטרפתי לשיירה השלישית אם לא הבנתם.
YOU ARE READING
עין אחת שחורה
Fantasy''אני עומדת באותו יער, אני מרגישה כאב בידיים ורואה דם. דם שחור. ואני צועקת את הזעם, את הערפל, אני צועקת את השדים'' קיימים לי מגוון שמות- שם לכול מקום כך שאולי שמעתם עלי בשם אחר, אבל כרגע תוכלו לכנות אותי הבת של לילית. לילית היא אמי אבל אולי אתם מכיר...
