הצלחנו לרכוב שלוש שעות שקטות וקדושות מהתלונות של קיילי אבל כשהקמנו את המחנה קיילי לא הפסיקה להתלונן "קיילי את רימית!" נשאתי את עיני לעבר פנייה הזעומים של קיילי ונסתי למנוע מחיוך לעלות על פני "לא רימתי קיילי, את בחרת את החוקים לא אני" "אבל זאת לא אשמתי שלך יש אמא מכשפה, לי לא היה אף אחד עם כוחות קסם במשפחה" הנאחה בקעה משפתיי "דבר ראשון אמא שלי לא מכשפה היא פשוט ישות אלמותית והכוחות שלי כמו שאת מכנה את בכלל לא עוברות בגנטיקה" מבט תהומה עלה על פנייה של קיילי "אין לא?, אז איך יש לך כוחות?" על פני עלה חיוך בלתי נשלט "עוד מעט תדעי".
בלילה הסיוט חזר, יכולתי להריח את ריח המתכת של הדם, הצלחתי להתעורר בשקט, בלי צרחות. מכיוון שקמתי כשאני מכוסה זיעה קרה הלכתי לחפש נחל שיוכל לשטוף ממני את הזיעה אך לאחר שעה קלה של חיפושים חזרתי בבלית בררה למחנה. קיילי ישבה במחנה כשמבט כעוס על פנייה "לאן הלכת?" "הלכתי לחפש נחל שנוכל להתנקות" אומנם הדבר לא סיפק את קיילי "יכולת להודיע לי לפחות" הבנתי שקיילי צודקת בוויכוח הזה ולכן החלטתי לשנות נושא "נגמר לנו אוכל, צריך לחפש כפר שבו נוכל לקנות מזון ולהתקלח באותה אפשרות" מבט זעום עלה על פנייה של קיילי "אל תחלפי נושא! את לא יכולה להתייחס עלי בזלזול, אני לא בורה למרות שאין לי כוחות קסומים" מתי היא תפסיק לכנות את הלחישות כוחות קסם? "את צודקת טעיתי, נעשה העסקה אני יגלה לך פרט אחד שמעניין אותך ובתמורה את תמחלי לי, בסדר?" "בסדר" "אז מה השאלה שלך?" והתכוננתי כבר להתחיל להסביר לאן אנחנו הולכות "אני צריכה לחשוב על זה"
YOU ARE READING
עין אחת שחורה
Fantasy''אני עומדת באותו יער, אני מרגישה כאב בידיים ורואה דם. דם שחור. ואני צועקת את הזעם, את הערפל, אני צועקת את השדים'' קיימים לי מגוון שמות- שם לכול מקום כך שאולי שמעתם עלי בשם אחר, אבל כרגע תוכלו לכנות אותי הבת של לילית. לילית היא אמי אבל אולי אתם מכיר...
