קיילי ואני רוכבנו כבר כמה שעות, כך שהמצב היה או שאנחנו נקרוס א שהסוס המסכן יקרוס ואם זה יקרה הוא כנראה לא יקום חזרה ולכן החלטנו בהסכמה שמותב שנעשה הפסקה. היה כבר מחצית היום ורכבנו אומנם על דרך ראשית אך היא הייתה סבוכה ומפותלת "תקשיבי קיילי, אנחנו צריכות לדבר על התוכנית" קיילי עיפה בי מבט מופתע "אני לא בטוחה ממה אני יותר מופתעת שהחלטת לשתף אותי סוף סוף או שקראת לי קיילי ולא קנייה" אנחה קטנה נפלטה מפי "מובן שהקרא לך קיילי זה השם שהצגת את עצמך בו, ואני מכבדת את החלטה הזאת" "טוב אני יקרא לך ריי, השם מרינה לא מתאים לך" "תקשיבי קיילי אנחנו נלך לאקדמיה ללמוד, אני מקווה לגמור את הלימודים ואת יותר מידי בורה" קיילי נעצה בי מבט זעום אך המשכתי בהסבר של בלי להתייחס עלייה "בכול אופן הלימודים שם לא זולים ולי יש בארנק בסך הכול שלושים ושמונה פרוטות דבר שנראה לנו אולי עכשיו הרבה אבל הוא כלום מול המחיר של אקדמיה." קיילי עצרה את דבר בנפנוף יד "דבר ראשון אני לא בורה, דבר שני שלושים ושמונה פרוטות מעולם לא נראה לי סכום גבוה במיוחד ודבר שלישי מה לי ולאקדמיה?" "את רוצה שאני יספר לך על התוכנית או לא? אנחנו זקוקות נואשת לכסף אז יש שתי אפשריות או שיש לך מאגר סודי של כסף או שנלך לבקש מאבא שלי" קיילי הנידה את ראשה בעצב "יש לי רק את אבא שלי והוא לא יביא לי כלום עד אחרי שהסכים להתחתן" "אז אני מבינה שאנחנו צריכות לעשות ביקור בבית"
רכבנו עוד כשלוש שעות עד שגענו לפתח האחוזה "אוקי קיילי את לא מדברת! את מציגה את עצמך כקנייה ארוסתו של הנסיך פילפ ואני מסבירה שמפני שאנחנו הולכות להיות קרובות דם לקחתי אותך תחת חסותי, אני לא בטוחה בדיוק מה הייחוס שלך אבל אני מניחה שפחות טוב משלי בשל עובדה שאני מאורסת לג'ימס ואת לבן דודו החורג, אז אם שאולים אנחנו מתכננות להפוך אותך למעין בת לוויה " קיילי אמרה דבר הסכמה מאחורי והמשכנו לרכוב לעבר אחוזה, כשנכנסנו לשביל הראשי חמישה משרתים ניגשו אלינו ולקחו את הסוס לאורווה, על החיים ועל המוות. הדלת נפתחה ואליזה באה לכיווננו בריצה וחיבקה אותי חזק "מה את עושה פה? ומה את לובשת?" שאלה בחיוך "תכיר זאת קיינה היא ארוסתו של בן דוד של פילפ וחשבתי שטוב היה אם ייקח אותה תחת חסותי והפוך אותה לבת לוויה מעמד ראוי" אמרתי והנדתי את ראשי לעבר קיילי שעמדה כמה במרחק מה מאתנו, אליזה סקרה במבטה את קיילי "וטוב עשיית לא תזיק לך בעלת ברית במאורת הנחשים הזאת. אני אלזה אמה החורגת של מרינה." הלכנו לטרקלין ואלזה שאלה אותנו על תכוניתנו "אנחנו צריכות ללון כאן הלילה ומחר בבוקר נצא לכיוון האקדמיה" אלזה חייכה חיוך עדין אבל נראה שהוקל לה שלא נאשר זמן רב "טוב ויפה אני יאורה למשרתים לסדר את החדרים"
שלחתי עודה עם אחד המשרתים להזמין את קיילי לחדרי והיא הגיעה כשלוש שעות לאחר הזמנה "אני רואה שדיוק זה לא הצד החזק שלך" עיירתי בלי לפנות את מבטי עליה "לא ישנתי טוב ימיים רביים והמיטה כל כך רכה!" צחקוק עלה בגרוני "בכל אופן בשל עובדה שהבגדים שלך מרופטים חשבתי שהיה נחמד עם תיקחי לאקדמיה כמה בגדים שלי" קיילי התיישבה לציידי על הרצפה כשלידנו כול השמלות שלי מקיפות אתנו. "אמא החורגת שלך נחמדה" היא עירה לאחר שהשקט סרר "אכן אבל נחמד לקבל אותה במנות קטנות" השבתי "אז אביך נמצא רחוק? חשבתי שהתמזל מזלי והפגוש את הלוחם האגדי" "אכן כן" אמרתי לאחר מכאן לא דיברנו בזמן שנברנו בבגדים." לאחר כחצי שעה של חיפושים אחרי השמלות משרת קרא לנו לחדר הנשים. במסדרון לא החלפנו מילים וצעדנו בשתיקה רועמת. כשנכנסנו לחדר ראיתי שם כעוד שלוש נשים שלא הכרתי ואלייזה הציגה אותן כתופרות שיתפרו לנו שמלות חדשות, קיילי נעצה בי מבט וראיתי שהיא מתקשה לבלוע את הצחוק ואני התקשיתי בדבר גם. אחרי שתפרו לנו שמלות במשך כחמש שעות נוספות הוחלט שנאשר לישון בבית עוד יום ונצא לדרך השקם בבוקר.
מקווה שאהבתם... לעשות פרקים הארוכים או קצרים?
YOU ARE READING
עין אחת שחורה
Fantasy''אני עומדת באותו יער, אני מרגישה כאב בידיים ורואה דם. דם שחור. ואני צועקת את הזעם, את הערפל, אני צועקת את השדים'' קיימים לי מגוון שמות- שם לכול מקום כך שאולי שמעתם עלי בשם אחר, אבל כרגע תוכלו לכנות אותי הבת של לילית. לילית היא אמי אבל אולי אתם מכיר...
