חצוי וקוסם

2- יאיי, עוד סבא מרושע

נ.מ הארי

אחזתי ביד של דמבלדור והתעתקנו, התחושה הייתה נוראית כמו תמיד אבל אני מניח שבאיזשהו שלב מתרגלים. כשהגענו ראיתי שאנחנו עומדים ליד בניין גדול ומסביבנו יש עיר ענקית עם מלא בניינים ואנשים ורעש. איפה אנחנו? דמבלדור ענה על השאלה כאילו הוא קרא את המחשבות שלי

"ברוכים הבאים לניו-יורק, מנהטן"

ניו-יורק? אנחנו באמריקה?

דמבלדור הוביל, הלכנו קצת עד שהגענו לבניין עם חמש קומות, בחניה הייתה מכונית שעל מכסה המנוע שלה יש טביעות פרסה, מעניין איך זה הגיע לשם. נכנסנו לבניין והתחלנו לעלות, 5 קומות- זה היה נורא, כולנו הגענו מתנשפים חוץ מדמבלדור שנראה  כאילו הטיפוס במדרגות השפיע עליו הכי פחות מכולנו. בסוף הגענו לדלת כחולה שהיה כתוב עליה משפחת ג'קסון.

דמבלדור דפק, את הדלת פתחה אישה שנראתה נחמדה מאוד

האישה: "שלום"

דמבלדור: "שלום, אנחנו מחפשים את פרסאוס ג'קסון, הוא כאן?"

אני הייתי בטוח שטעינו בדלת

"לא, הוא צריך לחזור מבית הספר שלו עוד מעט"

"אכפת לך אם נחכה לו?"

האישה חשבה קצת ואז: "תיכנסו, בדיוק הכנתי עוגיות"

כולנו נכנסנו לבית והתיישבנו בסלון, אחרי כמה דקות של שיחת חולין התברר שלאישה קוראים סאלי ואני  באמת לא מבין איך יכול להיות לה קשר לוולדמורט. אולי הרשע שלו עובר רק לקוסמים או לבנים, אני באמת לא יודע אבל אני עדיין לא בוטח בהם. אחרי כמה דקות נוספות סאלי קמה והלכה למטבח כשהיא חזרה היא החזיקה צלחת מלאה בעוגיות שוקולד צ'יפס שמסיבה כלשהי היו כחולות

סיריוס: "למה הן כחולות?"

סאלי: "הן האהובות על פרסי"

לא יכולתי להתאפק ולקחתי עוגייה, הטעם שלה היה מדהים. אחרי שתי דקות שמענו את הדלת של הבית נפתחת וקול צעק: "אמא, אני בבית"

ולחדר נכנס נער גבוה שזוף ושרירי עם שיער שחור ועיניים בצבע ירוק ים.

נ.מ פרסי

הגעתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שאני בבית ואז שמעתי קולות בסלון ואוטומטית הכנסתי את היד לכיס ואז נכנסתי לסלון וראיתי ארבעה אנשים: איש ממש זקן עם גלימה אפורה, איש עם שיער חום, איש עם שיער שחור ונער שנראה קצת כמו מיני אני שנעץ בי מבט זועם. לא התרגשתי, כבר נעצו בי מבטים גרועים יותר.