זה הדבר היחיד שאני זוכרת.

תקרה,

כשדממתי, כשקפאתי, כשנפגעתי.

היא תמיד היתה שם,
צופה בדממה, ממלאת את עני המתות.

היא מעולם לא עזרה לי,
נשארה במקומה כשהגוף שלי חולל,
לבנה כסיד וקפואה כקרח.

לולא יכולתי לדבר הייתי מתחננת אליה שתקרוס עלי,
שתגרום לבית להחרב שתמעך אותי לחתיכות.

היא לא עשתה כלום בשבילי,
ולמרות זאת היא הדבר היחיד שממלא את הזיכרון המחוק שלי.

תקרה,
דם.
תקרה,
כאב.
תקרה,
סודות.
תקרה,
כלא.

תקרה ורק תקרה.

אני שונאת אותך, תקרה.

אבל עכשו כשאני גדולה ומבינה, 
שוכבת על הרצפה, מרטשת עם גופי עם סכין,
את עדיין הדבר היחיד שממלא את עני המתות.

תקרה.

■■■■■■■■■■■■■■■
הילר👻, 21
healeroh429@gmail.com