השיר שלך

פרק 15

'רוצה לבוא אלי אחרי בית ספר?' ריימונד קרא בליבו הודעה שקיבל מבן זוגו, הוא הרים את ראשו והביט באותו הנער שישב מולו, בצד השני של זולת השמיניסטים בחצר בית ספר. 'כן' ענה בקצרה ושלח את ההודעה, רואה חיוך קטן נפרש על פניו של ניקולאס. 'אפשר להזמין גם את מייקל? אני רוצה לוודא שהוא אוכל כמו שצריך' ריימונד קרא את ההודעה ומיהר לענות תשובה חיובית. הוא הרים את ראשו לחפש את מייקל, אך מייקל לא היה שם. 'איפה מייקל?' הקליד ושלח את ההודעה, אך ניקולאס לא ענה. ריימונד הרים אליו את ראשו, אך ניקולאס אפילו לא פתח את הטלפון לקרוא את ההודעה, הוא רק דיבר עם חבריו.

בסיום ההפסקה, ריימונד עבר ליד ניקולאס. "הי, למה לא ענית לי?" שאל, "על מה?" ניק הביט בו בתמיהה "כתבתי לך הודעה. תענה עליה אח"כ" ביקש והגביר את מהירותו, עולה לכיתתו.

ריימונד חיכה לתשובה, חיכה להודעה מניקולאס, אך לא קיבל כלום. "לעזאזל איתו" מלמל בצקצוק לשון "אני אשאל אותו בעצמי" ריימונד פתח את הטלפון, מסתיר אותו מתחת לשולחן. "ריימונד! תשים את הטלפון שלך על השולחן שלי עכשיו!" קראה המורה למתמטיקה בכעס, "אני אשים בתיק" הוא מלמל בתגובה "לא, זאת כבר פעם רביעית שאני מעירה לך על הטלפון. שים אותו על השולחן שלי ותקבל אותו בחזרה בסוף השיעור"
ריימונד קם באנחה וגלגל את עיניו בעודו צועד אל קדמת הכיתה, הוא הניח את הטלפון על שולחנה של המורה וחזר לכסאו. הוא נשען לאחור והביט בתקרה בשיעמום.
"אה מייקל, יופי שהצטרפת אלינו. תסביר לי אח"כ למה איחרת, תכנס" ריימונד שמע את המורה אומרת והרים את ראשו. "תודה" אמר קולו המתוק של מייקל, הוא חייך אל חבריו וקרן בשמחה כשהלך אל מקומו והתישב ליד ריימונד.
"היי" הוא חייך "היי, למה איחרת? קרה משהו טוב נכון? אתה נראה מאושר יותר מבדרך כלל" ריימונד חייך "אני אספר לך אחר כך, בסדר? אני רוצה לנסות להתרכז בשיעור... אני יכול להעתיק ממך רגע את מה שעשיתם עד עכשיו?"
ריימונד הנהן והושיט אליו את מחברתו "תודה" מייקל לחש, מתחיל לכתוב. לרגע היה שקט, ואותו אור שמייקל הקרין נעלם. ריימונד הרגיש את נפילת האנרגיה של הנער לצידו והביט בו בחשד. "ריימונד, תפסיק לבהות בי" ביקש מייקל בלחש, אך ריימונד לא הפסיק, הוא שם לב למשהו. "שמת איפור?" שאל והביט בגוון עור פניו שנראה קצת יותר כהה מצווארו. "לא. למה שאני אשים איפור" מייקל גיחך בזלזול, ריימונד שתק. הוא יישר את מבטו אל הלוח 'בתור אחד שמזייף ומשקר כבר כמה חודשים, אני יודע לזהות אנשים כמוני. ומייקל כזה.' חשב בליבו, הוא העיף מבט אל מייקל שוב "אתה בא אל ניק אחרי בית ספר?" שאל, "כן... אני חושב שהוא כועס עלי..." מלמל והושיט לריימונד חזרה את מחברתו "תודה" הוסיף בשקט. "הוא לא כועס עליך, הוא דואג לך" תיקן ריימונד, מייקל רק חייך בשקט ולא ענה.

בהפסקה, ריימונד ראה את מייקל יושב עם חבריו, צוחק ומחייך, מלא בשמחת חיים. אבל משהו הרגיש לו לא נכון, מייקל שיקר, וריימונד ידע את זה.