השיר שלך

פרק 8

"עבר רק חודש מתחילת הלימודים וכבר נמאס לי" נאנח ליאם כשהוא וריימונד היו בדרכם לבית הספר "כן.. לפחות סיימנו עם יא, בתקופה הזאת שנה שעברה היינו כבר במבחן העשירי" צחק ריימונד, "כן.. לפחות זה.... דרך אגב, אני שמח שאתה וליאון סופסוף מסתדרים קצת, מלא פעמים לא הזמינו אותך למקומות כי לא הסתדרת איתו" אמר ליאם, ריימונד הביט בו בבלבול "באמת? הייתי בטוח שלהפך.. למה שיתפת עם זה פעולה? למה לא אמרת לי?"
"מה רצית שאומר? תקשיב, כולם יודעים שלא הסתדרתם ושאתה היית הצד הבעייתי. ליאון ומייקל כמעט תמיד נמצאים בראש רשימת ההזמנה למקומות... ליאון תמיד דואג לאלכוהול והרבה פעמים יש לו בית ריק אז זה מאד נוח, חוץ מזה הוא נחמד וכיף להיות איתו. אז אתה לא צריך להיות מופתע מזה..."
ריימונד שתק לרגע "ידעת שהוא מחבב אותי?"
"הו סופסוף הבנת את זה?"
"כן.. מייקל אמר לי... לא דיברתי על זה בכלל עם ליאון. והאמת ש..." הוא שתק לרגע "אני מתחיל לשקול ברצינות את הרעיון"
"הרעיון של לצאת איתו?" התעניין ליאם בחיוך "אני חושב שזה רעיון נהדר. אתם צריכים לנסות"
"כן כן... אבל אם לומר את האמת, אני לא נמשך אליו בשום צורה. אף פעם לא נמשכתי אל גבר, ואם אני אהיה חייב לצאת עם מישהו, אני כנראה אבחר ב-"
"במייקל, כן, כולם ככה." קטע אותו ליאם
"בסדר, למה ציפית? הוא נראה ממש טוב" מלמל ריימונד במבוכה, ליאם צחק "כן.. אני מניח שהוא נראה די טוב... לא יודע הוא רזה מידי לטעמי. הייתה תקופה שחשבתי שהוא אנורקס, מסתבר שזה פשוט המבנה גוף שלו" ליאם משך בכתפיו "חוץ מזה, חשבתי שתמשך יותר לליאון. אתה אוהב שפתיים כמו שלו- עבות כאלה... ואתה אוהב עיניים כחולות..."
"הוא שרירי מידי. כן, יש לו עיניים יפות, ושפתיים יפות, ובכללי פנים יפות. וגם שיער יפה. אבל הוא שרירי"
"שרירי רזה. הוא לא כלכך מנופח... אתה גורם לו להישמע כמו מתאגרף, הוא פשוט חזק. הוא אולי טיפה יותר גדול ממך פיזית"
"אם הוא כלכך מושך אותך תצא איתו בעצמך. למה אתה כלכך רוצה שנצא?"
"כי אתה מתנהג כמו רווק ממורמר ויש לך פה אופציה לזוגיות"
ריימונד גלגל את עיניו והתקדם מהר יותר, מסיים את השיחה.

.
"אני שונא שיעורי ספורט" מלמל ריימונד כשהכריז המורה שיבצעו מדידה של ריצת מאה מטר. "כן..." ענה ליאם "אני אלך לרוץ עם מישהו איטי שזה לפחות יראה כאילו אני מנסה" הוסיף והלך. ריימונד הסתכל סביבו, מחפש פרטנר לריצה. הוא ראה את מייקל יושב לבד וקושר את נעליו, הוא קם, מחליט לגשת אליו.
"היי מייקל, יש לך עם מי לרוץ?" שאל, מייקל הרים את ראשו "לא, אם גם לך אין אז נוכל להצתוות" אמר בחיוך וקם, ריימונד הרים את ראשו, פוגש בעיניו הכחולות שהפכו לבהירות יותר באור השמש "יש לך עיניים ממש יפות" ציין בשקט "תודה" חייך מייקל "בוא נלך להתכונן לריצה" הוסיף והלך לעמוד בתור, ריימונד הלך אחריו, מתמלא במבוכה מהדברים שאמר.
"תסתכל" הצביע מייקל על ניקולאס שעמד בכוננות להתחיל לרוץ "הוא רץ ממש מהר, יש לו בין הציונים הגבוהים בכיתה" מייקל הסביר, נשמעה השריקה וניקולאס התחיל לרוץ. ריימונד הביט בו, בשריריו נעים בהתאם לתנועת גופו, 'הוא באמת מהיר' חשב "הוא מאד בכושר בגלל הריקוד, מלא סיבולת לב ריאה ושיווי משקל" מייקל הסיט את שיערו אל מאחורי אוזנו, ריימונד שתק.
'למה כולם כלכך רוצים שאני אצא איתו, זה מטומטם. למה כולם כלכך אוהבים אותו' חשב בליבו.
"תורנו" מייקל אמר והתקדם לקו ההתחלה, ריימונד נעמד והתכנון, כשנשמעה השריקה התחיל לרוץ הכי מהר שיכל. מייקל האיץ והאיץ ועקף אותו במהירות, ריימונד ניסה ככל יכולתו להדביק את הפער אך לשווא.

"אתה ממש מהיר" מלמל בהתנשפות "אה, תודה" צחקק מייקל, "גם אתה" אמר בחיוך.

בסוף השיעור התאספו הבנים בפינת המגרש ליד תיקיהם, ריימונד הבחין במייקל וניקולאס ממהרים לצאת ולחזור למבנה בית הספר. "מה הם עושים" מלמל ריימונד, פושט את חולצתו ומרסס על עצמו דאודורנט. "הם תמיד יוצאים בסוף השיעור להחליך בגדים בשרותים" הסביר ליאם "רק עכשיו שמת לב?" ריימונד שתק ולבד חולצה נקיה "מה הבעיה להחליף פה, כולם מחליפים פה, כולנו בנים אין במה להתביש" אמר, "המ.. אני חושב שמישהו אמר פעם שלא נוח לו להתפשט ליד מייקל וירד עליו שהוא הומו, מאז מייקל הולך ישר בסיום שיעורי ספורט..." ליאם החליף גם הוא לחולצה נקיה "באמת? מה לעזאזל זה ממש מגעיל מצידו. מסכן מייקל" ריימונד אמר ואסף את חפציו "המ.. לא יודע, גם אני לא הייתי מרגיש בנוח אם מייקל היה פה" הודה ליאם "אז גם אתה מטומטם" ריימונד הניף את תיקו על גבו והלך.

.
עוד חודש עבר, ריימונד התקרב יותר אל מייקל וניקולאס, מתחיל להנות יותר מחברתם ולהסתובב איתם בכל הזדמנות. הוא הרגיש את מבטו של ניקולאס ושם לב יותר לאהובתו אליו, והוא נהנה מזה.

"אתה חוזר הביתה?" שאל ריימונד את ליאם בסוף היום "לא, יש לי עוד כמה שעות היום בבית ספר... אבל ניפגש בבוקר" ענה, "אוקיי, ביי" ריימונד יצא מהכיתה.
הוא התחיל להתקדם לכיוון היציאה מבית ספר כשראה את ניקולאס שוכב לבדו על ספסל בצד החצר.
"היי" הוא ניגש אליו "למה אתה פה לבד?" ניקולאס הרים את ראשו "ריי.. היי" הוא התישב "אני אוכל לחזור הביתה רק עוד שלוש שעות אז אני מנסה להרדם להעביר את הזמן עד אז"
"א- אתה מתכוון לחכות פה לבד שלוש שעות?"
"תכננתי ללכת אל מייקל אבל הוא הלך אל אמילי, אז כן אני אשאר פה"
ריימונד שתק לרגע "יש לך אוכל?"
"לא.. אבל אמור להיות לי כסף, אם אני אהיה רעב אני אלך לקנות משהו"
"אתה- ...אתה רוצה אולי לבוא אלי?"
ניקולאס הביט בו, חיוך נפרש על פניו, "כן. כן אני אשמח" הוא קם ממקומו והרים את תיקו. "אוקיי" ריימונד החזיר חיוך ואז הוסיף ושאל "אף פעם לא היית אצלי, נכון?" ניקולאס הנהן "יש לך אחים?" שאל, ריימונד הניד בראשו לשלילה "לא יהיה אף אחד בבית, אז תרגיש בנוח" ניקולאס הנהן, השניים המשיכו בדרכם לביתו של ריימונד.

.

.

.
פרק מזעזע
סליחה שלקח לי ככ הרבה זמן
אני אנסה לקדם את העלילה יותר מהר כי היא לא זזה