השיר שלך

פרק 22

מיקה התנשפה בלחץ, מסתכלת על מסך הטלפון "הכל בסדר, בואי נצא רגע החוצה ותדברי איתו. אני אהיה איתך" אמר אדריאן בחיוך. מיקה הנהנה וקמה, מסתכלת על ניקולאס "אל תדאגי" ניקולאס חייך, מנסה לתת לה ביטחון.
אדריאן חיבק אותה, מתחיל להוביל אותה בין המון האנשים שהתחילו לזהות אותו. "אדריאן!" קראו אחריו, אנשים התחילו לחסום את דרכם בניסיון להגיע אליו "לא עכשיו" אדריאן ניסה חייך ודחף אנשים בניסיון לפלס את דרכו ליציאה. כאשר הבין שגם אם הם יצאו החוצה אנשים יצאו אחריהם ועדין יהיה רעש, אדריאן לקח את מיקה למשרד המנהל.
הוא סגר את הדלת אחריהם ונעל אותה, החדר היה ריק מאדם.
מיקה נשמה עמוק וענתה לשיחה, שמה את אביה על רמקול "הלו?" ענתה בקול עמוק "מייקל איפה אתה? למה אתה לא בבית?" שאל אביה "אני עם ניק ואדריאן באיזה מועדון, מחר אני אגיע הביתה בצהריים או ערב" היא אחזה בחזקה בידו של אדריאן שהביט בה בעצב. "מה קרה שהפסקת לבקש רשות? פעם היית ילד טוב יותר. תהנה במועדון שלך, מחר בערב נלך לצפות בתחרויות איגרוף אולי תיזכר כמה אתה מתגעגע לזה. איפה אתה ישן היום?"
"אצל ניק" מלמלה מיקה "איפה?? דבר חזק שישמעו אותך!" קרא הקול חסר הסבלנות מהטלפון "אני נשאר לישון אצל ניק" אמרה מיקה, מעמיקה ומגבירה את קולה "בסדר, אמרתי לך את זה כבר מייקל אבל אזכיר לך שוב- ניקולאס הזה נראה קצת קוקסינל אז אל תרגיש יותר מידי בנוח לידו" מיקה עצמה את עיניה "כן אבא" קולה היה חנוק "ביי, לילה טוב" היא ניתקה את השיחה בלי לחכות לתשובה "קצת קוקסינל?" גיחך אדריאן "מתחת ההגדרה של קוויר מופיעה התמונה של ניק, הוא רק קצת-"
"אדי די. אתה יודע בכלל מי היה קוקסינל?" שאלה מיקה בשקט, מנסה לגרום לקולה להישמע גבוה ממה שהוא, אדריאן הניד בראשו לשלילה "קוקסינל זה שם במה של שחקנית צרפתיה... זה לא שם גנאי וזה לא דרך לתאר בן אדם. וזה בכלל אומר חיפושית משה רבינו בצרפתית"
אדריאן שתק לרגע ואז חיבק אותה "את בסדר?" מיקה הנהנה "את רוצה להישאר פה עוד קצת?" היא הנידה בראשה לשלילה "את רוצה לחזור הביתה?" מיקה שתקה. "אוקיי. נתחיל בלסיים לאכול, בסדר?" היא הנהנה ואחזה בידו "תודה" לחשה, הוא חייך ונשק קלות לשפתיה "אני תמיד פה בשבילך".

"איך את?" שאל ניקולאס כשמיקה ואדריאן התישבו מולו "בסדר... אבל נחזור עוד מעט, טוב?" היא הביטה ביושבים בתחינה "בטח" אדריאן נשק לראשה "בינתיים תאכלי ותשתי... אני אלך לארגן הכל" אמר וקם. "אולי פשוט נקח לו את האוטו ונחזור בלעדיו?" הציע ניקולאס, מביט באחיו מתרחק "אתה סתם מקנא שיש לו רכב" הקניטה מיקה "אני אמור להיות הבן המועדף-"
"ניק" ריימונד קטע אותו "יש לי שאלה... אבל זה לא נראה לי כמו תזמון טוב לשאול אותה..."
"זה בסדר" ניקולאס חייך "תשאל"
ריימונד שתק לרגע ואז הביט בבן זוגו "איפה אבא שלך?"
"באמת תזמון רע" מלמלה מיקה "זה בסדר" חייך ניקולאס "הייתי צעיר אז אני לא מאד זוכר אותו... הוא עזב כשהייתי בן שמונה, אדריאן היה אז כבר כמעט בן שש עשרה, ואדריאן מתעב אותו... כבר כשהייתי בן ארבע בקושי ראיתי אותו, הוא היה יוצא מוקדם וחוזר מאוחר. הייתי רק שומע אותו ואת אדריאן צורחים אחד על השני בלילה..."
"אבא שלהם אחראי לטראומות של שניהם ולרוב הפאקים שלהם" אמרה מיקה במרירות "אדריאן אחראי על שלי. אבא על של אדריאן"
"כלל המעבר. אבא שלך על שניכם."
"הוא נשמע נורא" מלמל ריימונד "כן. הוא יותר אפילו גרוע מאבא שלי- לפחות אבא שלי מנסה להיות אבא טוב בדרכו שלו... אבא שלהם היה אגואיסט ונרקיסיסט, שוביניסט, הומופוב וגזען... פשוט בן אדם רע." מיקה שילבה את ידיה בכעס "מה קרה שאמא שלך החליטה להתגרש ממנו?" ריימונד הביט בניקולאס "הם לא התגרשו, הוא פשוט עזב. יום אחד הוא הלך ולא חזר. זה היה יום שהוא חזר בו מוקדם הביתה וישבנו ביחד לארוחת ערב, הוא ואדריאן התחילו לריב ואמא התערבה, מאד מהר זה התדרדר למכות... הוא כנראה היה ממש שיכור ועצבני כי הוא המשיך להכות את אדריאן גם אחרי שהוא התעלף-"
"רגע מה" ריימונד הביט בו בזעזע "הוא- למה אדריאן התעלף?"
"אמרתי לך כי הוא ואבא רבו והכו אחד את השני. אמא הגנה עלי ולא נתנה לי להתערב. אחר כך הם השאירו אותי לבד עם אדריאן בבית חולים והלכו. אני לא יודע מה קרה שם אבל זו הפעם האחרונה שראיתי אותו"
היה רגע של שקט, "הוא נשמע נורא..." מלמל ריימונד בזעזוע "בואו נעביר נושא" ביקשה מיקה, ריימונד הרים אליה את מבטו "מיקה, אבא שלך-"
"לא מדברים על אבא שלי" אמרה באיום, קולה נשמע נמוך ועמוק יותר, מבטה חודר. ריימונד נרתע, מבטה הפחיד אותו, הוא הרגיש מאויים, כמו ארנב קטן אל מול לביאה בוגרת "בסדר מיקה הוא לא ידע..." ניקולאס אחז בידה והרגיע אותה. היא שתקה וחיפשה את אדריאן בעיניה, מסיימת את השיחה.

.

"אני מותש" מלמל ניקולאס והפיל את עצמו על מיטתו, ריימונד חייך והתישב לצידו "עבדת קשה... אבל היית מדהים, שרת הכי יפה שם. באתי רק בשבילך... ואני שמח שבאתי" אמר בעודו מלטף את שיערו של הנער לצידו. ניקולאס שתק, חיוך קטן עלה על שפתיו מהמחשבה שהצליח לשמח את בן זוגו. "ניק, אתה רוצה ללכת להתקלח או ישר לישון?"
"אני אלך להתקלח" ניקולאס הקים את עצמו מהמיטה באנחה כבדה "אני מקווה רק לא להרדם במקלחת" גיחך. ריימונד שתק לרגע, צופה באחר לוקח מגבת "אתה רוצה שאעזור לך?" שאל, לקח לו רגע להבין מה אמר "ז-זאת אומרת-" סומק טיפס על לחייו "אתה עייף ו-"
"זה בסדר, תודה ריי" ניקולאס חייך ונשק לשפתיו "אני אצא מהר" אמר ונכנס לחדר האמבטיה.
ריימונד התקפל וכיסה את פניו , מובך מדבריו "הוא לגמרי דחה אותי כרגע" מלמל, אך משהו בזה ריגש אותו, הוא חייך "ניקולאס באמת מדהים" נאנח והפיל את עצמו לאחור, נהנה מהרגש המתוק המשתלט על גופו.

ניקולאס יצא לבוש, שיערו הארוך עדין רטוב ונדבק אל עורפו "אתה רוצה גם להתקלח?" שאל את ריימונד שהביט בו בהיפנוט "אה.. כן" ענה בחיוך וקם "אל תרדם עד שאני יוצא, בסדר?" הוא לקח מגבת ופשט את חולצתו "אני אשתדל" הבטיח ניקולאס והתישב "אני אצא מהר" הכריז ריימונד ונכנס לחדר האמבטיה.

ריימונד יצא בבוקסר, ובדק את תגובתו של בן זוגו לפני שלבש מעליו מכנס טרנינג. ניקולאס שכב מותש במיטתו והרים את ראשו כשמשקל כבד נחת עליו "ריי...?"
"אני מקווה שלא נרדמת" ריימונד חייך, ירד מגבו של ניקולאס ונשכב לצידו "לא נרדמתי. חיכיתי לך" ניקולאס ליטף את פניו ברוך "תודה" ריימונד נשק קלות לשפתיו, השתהה לרגע מול פניו ואז נישק אותו שוב. "ריי.." מלמל ניקולאס אל תוך הנשיקה המתעמקת, ריימונד כבר התישב מעליו ואחז בפניו, מנשק אותו בתשוקה "ריי-" ניקולאס ניסה בשנית, "אתה לא רוצה..?" ריימונד התרחק קצת ונראה מאוכזב "לא.... ריי אני אוהב אותך אבל אני ממש רוצה ללכת לישון עכשיו. נמשיך מחר בסדר?"
"כן..." ריימונד התרומם, מאפשר לניקולאס להתכסות ולהשכב בנוחות על גבו. ריימונד נכנס מתחת לשמיכה לצידו והניח את ראשו על חזהו "ריי...?" ניקולאס הביט בו בהפתעה, רגיל לישון כשיש ריחוק מסויים בניהם "זה בסדר?" ריימונד הרים מעט את ראשו והניח את ידו על בטנו של האחר "אני רוצה שנישן ביחד, קרובים" הוא הסביר. ניקולאס חייך וחיבק אותו "ברור, זה אפילו יותר מבסדר. כל עוד נוח לך..."
"נוח לי" ריימונד הכניס את קצות אצבעותיו מתחת לחולצתו של ניקולאס וליטף את בטנו ברוך "אבל אל תפחד לומר לי אם אני עושה משהו שלא נעים לך" אמר, ניקולאס חיוך "תודה ריי... לילה טוב".

ניקולאס נרדם בקלות, אך ריימונד נשאר ער והביט בבן זוגו באהבה. הוא בחן את תווי פניו, ריסיו הארוכים, שפתיו הורדרדות ושיערו השחור שעדין היה לח מהמקלחת. הוא חייך והניח את ראשו על חזהו השרירי. "לילה טוב" לחש בחיוך, ידו מלטפת את צד בטנו של ניקולאס. הוא עצם את עיניו, ונרדם.
מחובקים, הם ישנו יחד לילה שלם ללא הפרעה, שינה טובה ונטולת חלומות.