השיר שלך

פרק 16

עברו יומיים, ובסיום יום לימודים קצר ריימונד פגש את ניקולאס ומייקל בכניסה לבית הספר. "מייקל אתה גם בא אל ניק?" ריימונד שאל והשלושה התחילו ללכת, "כן, כבר יומיים אני ישן אצלו והיום סופסוף אדריאן חוזר..." סוף המשפט נאמר במעין תקווה מסויימת. "הוא הגיע כבר?" ניק שאל והביט במייקל שהניד בראשו לשלילה "הוא אמור להגיע בשעה הקרובה לפחות" אמר.

כשניכנסו אל תוך הבית, ניק אחז בידו של ריי והסתובב אליו "אני יכול לנשק אותך?" שאל בלחש, ריי חייך והנהן, מצמיד את שפתיהם. מייקל הביט בהם לרגע והלך להתישב על הספה.

"מייקל בוא לאכול!" קרא ניקולאס מהמטבח כשהוא וריימונד סיימו להכין ארוחת צהריים. מייקל קם באיטיות, יודע שאין טעם להתווכח, והתיישב על יד השולחן.
ניקולאס הגיש לו צלחת מלאה, "תאכל הכל" ציווה במעט תוקפנות ואז התישב לידו. ריימונד התישב מולם והשלושה התחילו לאכול.

"באלי להקיא.." מלמל מייקל וקם להכניס את צלחתו הריקה למדיח, "אני גאה בך שאכלת הכל. כל הכבוד" ניקולאס חייך ונתן לו חיבוק קל. מייקל חייך בתגובה והעיף מבט אל עבר הדלת, מחכה בקוצר רוח לאדריאן.
"אולי הוא מאחר" הרגיע ניקולאס, "הוא לא. הוא לא יאחר. הוא אמור להגיע כל רגע." אמר מייקל בהחלטיות.

שעתיים עברו, ואדריאן עדין לא הגיע. "אולי קרה לו משהו?" מייקל בדק את הטלפון בדאגה "הוא בטח בסדר ופשוט מאחר. תתעלם ממנו" ניק ניסה להרגיע אותו לשווא.
הדלת נפתחה ואדריאן נכנס בקלילות, נועל אחריו את הדלת. הוא התחיל ללכת לכיוון חדרו, מתעלם משלושת הנערים על הספה ומסובב את המפתח על אצבעו. "אדריאן!" מייקל קם בשמחה "הכל בסדר? אמרת שתגיע כבר לפני שעתיים!"
"אמרתי את זה? אני לא זוכר. עצרתי במסיבה של חברים בדרך ו... מה זה מיקה, אני מדמיין או שאיכשהו הצלחת להתייפות בחודש האחרון?" אדריאן סרק את גופו של מייקל שהרכין את ראשו במבוכה "תודה" מלמל בשקט. אדריאן הניח את ידו על כתפו של מייקל בחצי חיבוק "ניק תזמין לנו פיצה, אנחנו בחדר" אמר מבלי להסתכל על אחיו הקטן ועלה עם מייקל אל חדרו.
ניקולאס נראה מודאג, הוא הביט בשניים נעלמים מאחורי דלתו הסגורה של חדרו של אדריאן. "מה קרה?" שאל אותו ריימונד, ניקולאס נשך את שפתיו בלחץ "אני לא יודע אם שמת לב, אבל מייקל נמצא לאחרונה במצב מאד מעורער, הוא רב המון עם אבא שלו ובשאר הזמן הוא פשוט מרגיש רע לגבי עצמו. אני דואג שאדריאן רק יחמיר את המצב.... הוא כבר עכשיו החמיא למייקל על המראה שלו, מייקל עלול לקחת את זה כסימן לזה שהוא צריך לרזות עוד. אני רק מקווה שאדריאן ישים לב לזה ולא יחמיר את המצב..."
"ניק... אתה חושב שהרגשות שלהם הדדיים?"
ניקולאס הביט לרגע בבן זוגו ואז הניד בראשו לשלילה "אני יודע שלאדריאן אכפת ממנו מאד, אבל הוא רואה אותו כרגע יותר כמו אח קטן מאשר כמו בן זוג. אני חושב שלאדריאן יש ציפיות מאד גבוהות ממייקל שאם מייקל באמת יצליח לעמוד בהן, הם כנראה יתחילו באמת לצאת, אבל הוא לא מבין... אדריאן לא מבין כמה מה שהוא מצפה ממייקל גדול. וכמה יהיה קשה למייקל לעמוד בזה... מצד שני... אם הוא באמת יצליח זה יעשה לו רק טוב"
ריימונד הביט בו בבלבול "רגע לא הבנתי. מה כבר הוא מצפה ממנו?"
ניקולאס שתק לרגע, חושב איך לנסח את דבריו. "הוא מצפה ממנו להיות כנה עם עצמו ועם הסביבה" הסביר "אבל מייקל כבר התרגל לשקר ולחיות את השקרים שהוא ממציא, הוא מעדיף להמשיך לשקר ולסבול מאשר לומר את האמת ולהתמודד עם ההשלכות"
דבריו רק בלבלו יותר את ריימונד "מה- איזה שקרים? מה כבר יכול לקרות לו?" שאל, "הוא מפחד מנידוי, הוא מפחד שלא יאמינו לו, הוא מפחד שחברים שלו יעזבו אותו, הוא מפחד מהתגובה של אבא שלו, לא חסרים לו דברים לפחד מהם. אז הוא פשוט בוחר בדרך הקלה... בלשקר"
"מה כבר הוא מסתיר שיכול לגרום לכל הדברים האלה?"
"אני לא יכול לספר לך... גם ככה אמרתי כבר יותר מידי... אני מקווה שבקרוב הוא ירגיש מספיק בטוח לספר גם לך. אני לא הייתי אמור לדעת, הוא לא תכנן אף פעם לספר לי- גם לא לאדריאן. אנחנו- טוב זה היה רק אדריאן, אבל הוא פחות או יותר הבין את זה לבד... ואני הייתי שם באותו הרגע אז מייקל לא יכל להסתיר את זה ממני אחרי שהוא סיפר לאדריאן את האמת"
ריימונד חשב לרגע, מעכל את דבריו "אין לי מושג על מה אתה מדבר" אמר, ניקולאס חייך, "כן, אני מקווה שתדע בקרוב, נמאס לי להסתיר את זה לידך"
ריימונד הרכין את ראשו "אתה מסתיר ממני הרבה דברים" אמר בקול מעט שיפוטי ומאשים "אני מצטער... זה ספציפית בכלל לא תלוי בי..." התנצל ניקולאס "אני אספר לך הכל בסופו של דבר, אני מבטיח" הוסיף ואחז בידיו של ריימונד שחייך בתגובה. "ניקו, תשיר לי משהו" ביקש ריי, ניקולאס הרכין את מבטו "ריי..."
"פשוט תשיר. אני אוהב את זה בכל מקרה" ריימונד נשק קלות לשפתיו והידק את אחיזתו על ידיו "תשיר לי" ביקש שנית. ניקולאס נשם עמוק ועצם את עיניו, ואז התחיל לשיר.
ריימונד בחן אותו מקרוב, שפתיו הרכות נעו באיטיות, שרות בשפה זרה, מוציאות מפיו של ניקולאס מנגינה שריימונד לא הכיר. עיניו של ניקולאס עדין היו עצומות, וריסיו השחורים הארוכים התעגלו כלפי מעלה, נותנים לעצמם יותר נפח. שיערו השחור נפל על פניו, מדגיש את עורו הבהיר. ריי עזב את אחת מידיו של ניקולאס והזיז בעזרתה את שיערו "אל תפסיק" ביקש בלחישה. ניקולאס פקח לאט את עיניו, מגביר את קולו, ריימונד הניח את ידו על צווארו של האחר, נותן לשיערו השחור ליפול עליה.
צמרמורת עברה בגבו של ריי כשעיניו פגשו בעיניו הכחולות הכהות של ניקולאס, הוא חייך, נותן לבן זוגו את אותה תחושה חמימה שחש.
ניקו הידק את אחיזתו על ידו של ריי והזדקף, פותח את בית החזה ונותן לקולו לצאת בשלמותו.

צעקות עמומות נשמעו מחדרו של אדריאן. ניקולאס הסתכל מעלה במבט מפוחד וקם ממקומו "מה קורה שם?" ריימונד שאל בחשד והביט לאותו הכיוון "אדריאן. זה מה קורה. אמרתי לך שהוא לא יציב... יש לו בעיות עצבים והוא בשניה יכול להתהפך. אני רק מקווה שהוא לא עשה כלום למייקל... אני אלך לנסות להרגיע אותם" ניק כבר התחיל ללכת כשהצעקות פסקו. היה רגע של שקט ואז דלת חדרו של אדריאן נפתחה ומייקל יצא ממנה בהליכה מהירה. "מייקל? הכל בסדר?" שאל ניקולאס כשמייקל חלף על פניו, "מיקה?? הי מה קרה??" ניקולאס תפס את ידו אך מייקל רק דחף אותו ממנו ויצא מהבית, לא טורח לסגור אחריו את הדלת.
אדריאן עמד בקצה המדרגות והביט במתרחש.
ניקולאס הסתובב אליו, עיניו רושפות מעצבים, "אדריאן! מה עשית???" צעק והתקדם לעברו "הא?! מי אתה חושב שאתה שאתה צועק עלי?!" אדריאן הסתכל עליו בעליונות.
ריימונד התנשף בפחד כששני האחים התחילו להכות אחד את השני ומיהר להסיט את מבטו.
'פאק פאק פאק פאק מה אני עושה' חשב בלחץ והציץ מעבר בכתפו כשאדריאן משך בשיערו ניקולאס, מוריד את ראשו ופוגע עם ברכו בבטנו. "תפסיק!" צעק בדאגה "תפסיקו!" הוא קם לעברם. "ניקו! ניקולאס די!" הוא ניסה להפריד בין השניים וכשהבין שלא יצליח הוא הלך למטבח, לקח בקבוק מים והשפריץ עליהם. "תפסיקו!" צעק, מצליח להשיג את תשומת ליבם "מה נראה לך שאתה עושה?!" אדריאן הכין אגרוף מכוון לפניו של ריימונד, "אדריאן!" צעק ניקולאס ואחז בידו "אדריאן מה עשית למייקל??" שאל בדאגה "לא עשיתי לו כלום! הוא זה ש-" אדריאן השתתק וחשב לרגע "פאק" מלמל "פאק פאק ניקו" הוא תפס את כתפיו של אחיו "שיט אמרתי כמה דברים שלא הייתי צריך לומר- פאק- תתקשר אליו רגע"
"מה עשית לו???" שאג ניקולאס בזעם, מדליק מחדש את אותו ניצוץ עצבים שכבר כמעט נכבה אצל אחיו "מה זה משנה עכשיו?? ניקו בבקשה תפסיקו לריב!" ביקש ריימונד בתחינה. ניקולאס שלף טלפון מכיסו והתקשר אל מייקל, שניות לאחר מכן נשמע צלצול טלפון מהסלון. "הוא השאיר פה את הטלפון..." מבטו של ניקולאס הפך ליותר ויותר מודאג. "אוקיי בואו נרגע. הוא בטח סתם צריך קצת זמן לבד... הוא בסדר" ריימונד אחז בידו של בן זוגו. "אם הוא לא יוצר קשר תוך שעה אני יוצא לחפש אותו." החליט ניקולאס והעביר את מבטו אל אדריאן "ואתה בא איתי"
"אני לא אבוא איתך כי זה לא יעיל, אנחנו נתפצל. אני אתקשר גם לבית שלו עוד חצי שעה, אולי הוא החליט לחזור הביתה"
"יופי. אני חושב שאתם דואגים לו יותר מידי. הוא מייקל, הוא חזק. אולי הוא קצת נעלב אבל שום דבר לא יכול לקרות לו" ריימונד חייך, אך לא נראה שדבריו מרגיעים את האחים. ניקולאס ואדריאן החליפו מבטים מתוחים "יהיה בסדר" ריימונד ניסה שנית "הוא בסדר".

.

.

.

.

לא רציתי לעשות את הפרק הזה ארוך מידי, הפרק הבא יעלה בקרוב.