השיר שלך

פרק 1

סופסוף כיתה יב.
כיתה אחרונה, שנה אחרונה,
נכנסתי לבית הספר עם חברי הטוב ביותר, ליאם. אנחנו גרים קרוב אחד לשני ומגיעים תמיד ביחד לבית ספר. שנינו התרגשנו מאד לקראת השנה החדשה, למדנו להכיר את עצמנו והתבגרנו מאד במהלך החופש, נקבל היום את הכיתות הנמוכות עם הרבה גועש ורעש.
״זו הולכת להיות השנה שלי״ אמר ליאם בחיוך ״אני גם אציע לליאה לצאת איתי סופסוף וגם אלך לעבוד בפיצריה ליד הבית...״ הוא המשיך.
אין בליאם משהו מיוחד, יש לו שיער חום ועיניים חומות, הוא בגובה ממוצע ולומד כימיה וגאוגרפיה, אבל הוא טוב במיינקראפט והשותף שלי למשחקי מחשב. אנחנו חברים רק שלוש שנים ויכול להיות שבסוף הלימודים דרכינו יתפצלו ולא נפגש יותר לעולם. אבל אי אפשר לדעת....
״אני גם חייב למצוא עבודה, ההורים שלי אמרו שהם יקנו לי רכב אם אני אוציא רישיון אבל אני צריך לממן לעצמי את השיעורים...״ אמרתי, ״תבוא לעבוד גם בפיצריה״ הוא הציע ״תתחיל לעבוד שם ותמליץ עלי״ אמרתי בחיוך.
גם בי אין שום דבר מיוחד. יש לי את הקבוצת חברים שלי, אני לומד כימיה ותיאטרון, אני בגובה ממוצע עם שיער בהיר ועיניים ירוקות, אוהב משחקי מחשב וזהו בערך.
"אנחנו הולכים להפציץ את הזייניקים" הוא גיחך "כמה שיותר גועש יותר טוב" אמרתי בחיוך. נכנסו אל בית הספר והנחנו את תיקינו בכיתה, מרבית תלמידי השכבה היו שיכורים אבל מצאנו את זה משעשע. היתה מסיבה גדולה לפני תחילת הלימודים, אני לא יכלתי להגיע אבל ביקשתי מחברים שיקנו בקבוק או שניים ונשתה כבר בבית ספר.
פגשנו את שאר החבר׳ה מתארגנים והם הביאו לנו בקבוק מים מלא בוודקה, שתיתי. הטעם היה מגעיל כרגיל, אבל הייתי חייב לתפוס קצת ראש, בכל זאת, יום ראשון...
חיכינו בכניסה לבית ספר בחולצות תואמות, פנים צבועות בגועש, משרוקיות וצפצפות, והמון המון צבע בידיים.

היום עבר מהר, עבר במצמוץ, הכל היה ככ מהיר ומבולגן שאפילו לא שמתי לב לאנשים סביבי, אבל זה היה כלכך כיף!
ניקינו את הבלאגן וסידרנו הכל, השפעת האלכוהול כבר נעלמה, ולצערי לא נשאר עוד כלום בבקבוק. כשנסיים, אני וחבריי מתכננים ללכת ולערוך מסיבת בריכה. הזמנו כמה אנשים מבתי ספר אחרים, קנינו אלכוהול, נזמין פיצות...
"ריימונד!" קרא מישהו מאחורי, מעיר אותי מחשבותי. הסתובבתי, מייקל התקדם לעברי "ריימונד, ליאון ביקש שתבוא לחדר מוזיקה" הוא אמר, מייקל היה אחד האנשים הכי יפים שהכרתי, והוא יודע את זה. הוא די נרקיסיסט ומאד אוהב את עצמו, אבל יש לו דיבור קצת נשי ולפעמים הוא מדבר בלשון נקבה, אני לא מבין אותו.
מה שיותר חשוב זה החבר שלו, ליאון. "מה הוא רוצה ממני" שאלתי "הוא אמר שהוא רוצה להשמיע לך שיר" ענה מייקל "הוא לא יהיה מרוצה אם לא תגיע" הוא הוסיף. הנהנתי בשקט "אני אחזור עוד מעט" מלמלתי אל ליאם שהנהן וטפח על גבי בנחמה.
ליאון. כמה שנמאס לי ממנו כבר. ליאון הוא שם המשפחה של הבן אדם שנטפל אלי כבר כמה שנים, אני אפילו לא יודע מה השם הפרטי שלו. יום אחד הוא פשוט התחיל להציק לי, להתעלל בי. אני לא גורם להתעללות בבית ספר או משהו... הוא פשוט בריון. הוא מציק לילדים להנאתו. חשבתי שאולי השנה הוא התבגר אבל מסתבר שלא.
נכנסתי לחדר מוזיקה, הוא ישב מול הפסנתר, מנגן ומלטף בעדינות הקלידים. אני לא יכול לשקר, הוא מנגן מדהים. ולפי מה ששמעתי, הוא גם זמר טוב. הוא כלכך מוכשר שזה מעצבן.
"מה אתה רוצה ממני" שאלתי אותו, מקפיץ אותו ממקומו. הוא הסתכל עלי וחייך "ריי~ התגעגעתי אליך בחופש" הוא אמר, יכלתי לשמוע את הזלזול בקולו, אני לא מבין למה הוא כלכך שונא אותי.
שתקתי. הוא עיקל את שפתיו במורת רוח "קראתי לך לפה כי אני רוצה לשיר לך שיר." הוא הודיע "שיר אהבה" הוא הוסיף וניגן אקורד "אתה מכיר את אלטון ג׳ון?" הוא אפילו לא הסתכל עלי, הוא רק הביט בפסנתר במבט מלא אהבה. אני חושב שהדבר היחיד שהוא באמת אוהב זה מוזיקה, מכל השאר לא אכפת לו בכלל. "מה אתה רוצה ממני?" שאלתי "אתה אתה כל הזמן מציק לי. לא נמאס לך להיות בריון?" הוא קם, דופק את ידו על הקלידים, התרחקתי בלחץ כשהוא התקרב לכיווני "ריימונד, אני לא מציק לך. אני מנסה לשיר לך שיר. אפילו את זה המוח הקטן והעילג שלך לא מצליח לקלוט? תפסיק להוציא שטויות ודעות מטופשות מהפה היפה שלך ותתן לי לדבר." הוא דפק את ידו על הקיר לידי, התנשפתי בלחץ והסטתי את מבטי, מנסה לברוח מעיניו הכחולות. הוא תפס את פני "עכשיו אתה מוכן לשבת בשקט ולהקשיב לשיר?" הוא שאל, הרחתי את ריח המנטה מפיו, מתערבב עם ריח הבושם שלו, הוא בהחלט ידע לטפח את עצמו. הנהנתי, אני מעדיף לשבת בשקט ולא להתעסק איתו, להיפטר ממנו כמה שיותר מהר ולחזור אל ליאם. "יופי" הוא חייך, חושף ניבים מחודדים ושיניים לבנות מסודרות. הוא הזדקף, נשם עמוק והסיט את שיערו השחור לאחור "אז כמו שאמרתי... אתה מכיר את אלטון ג׳ון?" הנהנתי, "זמר בריטי, הוא שר את I'm still standing" אמרתי. ליאון מחא כף "נכון! הוא זמר נהדר, הא? אתה יודע שהוא הומו? הוא גם היה חבר של פרדי מרקורי.. גם לו הייתה תקופה של סמים ואורגיות... עכשיו הוא נשוי עם ילדים. ועדין מופיע. אני מאד מעריך אותו על הדרך שהוא עשה, הוא גם עוזר עכשיו לזמרים אחרים... הוא עזר לאד שירן. באחד השירים שלו אד שירן מזכיר את השיר של אלטון ג׳ון שהיה מעין מנטור שלו. ושניהם ג׳ינג׳ים" ליאון גיחך לעצמו. הוא לא מאד חכם או משהו, אבל כשזה נוגע למוזיקה, הוא יכול להרצות שעות. "אני אשיר לך עכשיו את השיר your song של אלטון ג׳ון" הוא הכריז בחיוך. הוא התחיל לנגן, מלטף את הקלידים באלגנטיות, ואז הוא פתח את פיו, נושם עמוק אל בטנו, ועם הכל החרדה שלי ממנו, ידעתי שמה שאשמע לא יאכזב.
הוא התחיל לשיר, מדייק בכל צליל, מקשט ומוסיף רגש. הוא הסתכל עלי, ממחיש במבטו וקולו את משמעות המילים, שפתיו הורדרדות זזות בהתאם לאצבעותיו, יוצרות הרמוניה מושלמת לעיני ואוזני. הייתי מהופנט, הסתכלתי עליו בפה פעור, עצבי דרוכים ומחכים בציפיה לצליל הבא. קולו העמוק חודר אל גופי, מלטף את איבריי הפנימיים ומעסה את מוחי, משכיח כל כאב, פחד ורגש רע אחר. עצמתי את עיני בחיוך, מתמסר למוזיקה ולאדם שמפיק אותה.
ליאון ניגן כמה אקורדים אחרונים וסיים. הוא נשם עמוק ונאנח בחיוך, הסתכלתי עליו, הוא היה נראה ככ רגוע ושליו... הוא הסתכל עלי, עיניו בצבע כחול עמוק נעוצות בעיני הירוקות. "מה אתה אומר?" הוא שאל "זה היה יפה" עניתי בשקט, המבט שלו הפשיט אותי, שפט אותי, הזכיר לי שהזמר המדהים הזה מולי הוא לא יותר מאשר בריון שמחפש מקומות לפגוע בי ובאחרים, רציתי ללכת. "אני יכול ללכת?" שאלתי, הוא נחר בבוז "בן זונה.. תזדיין לי מהעיניים" הוא אמר בכעס, נשמע אפילו מעט פגוע. יצאתי מהר מהחדר, לא הבנתי למה הוא כועס אבל ניצלתי את ההזדמנות שלי.
ראיתי את מייקל נכנס אחרי, הוא חיבק את ליאון מאחור וחייך אליו, הם נראו קרובים. אני חושב שהם בזוגיות, אבל אם כן הם כנראה מסתירים את זה... ליאון מציק אפילו למייקל, הוא מדבר אליו בלשון נקבה וצוחק על כמה שיתאימו לו שמלות, הוא פשוט בן אדם מגעיל. אני לא מבין איך מייקל מתמודד איתו.