am i wrong?

פרק 5

הוא פתח את עיניו וראה אותי ישן עליו, שיחקתי עצמי עדיין רדום, והוא האמין לזה.
הייתי בטוח שהוא יכעס ויגעל ממני שאני ככה נמצא עליו בנוחות. אבל לא! הוא קם בזהירות בלי להעיר אותי, והשכיב אותי בעדינות על הספה. הוא הלך וחזר אחרי כמה דקות, הרגשתי שמשהו מחמם אותי והבנתי לאן הלך. הוא הביא לי את הסוודר שלי וכיסה אותי.

מיד לאחר שעשה זאת, פנה ויצא מן הבקתה.
פקחתי עיניים והתיישבתי על המיטה, אין טעם לשחק אותה ישן. הוא כבר לא פה.
מצד אחד התעצבתי שהלך, ומצד שני תחושה חמימה הציפה אותי כשהעברתי במוח את הרגעים האחרונים.
קול אחד לחש לי: הוא דאג לך!!
והקול השני אמר כנגדו: בטח הוא הלך עכשיו לחברה שלו אז זה לא שהוא באמת דאג לי.

נשענתי אחורה, נירדמתי שוב כשאני יושב על הספה. בערך כחצי שעה אחרי, שמעתי את הדלת החורקת של הביקתה נפתחת ורישרוש שקיות.
הוא חזר??
הוא חזר!
שמחתי אך המשכתי לישון, הפעם בנוחות.
שמעתי אותו עושה קצת רעש, נדמה לי שהוא שותה ומשתכר, אבל זה כבר לא עיניין אותי. העיקר שהוא פה!!!
אחרי כמה דקות שמעתי את הצעדים שלו מתקרבים אלי. הוא החזיק בי והשכיב אותי חזרה בספה. הוא לחש אלי "לילטוב ג'ונגקוק" תחושה נעימה אפפה אותי. רציתי להחזיר לו לילה טוב. אבל הוא חושב שאני ישן, אוף.

הוא שמר על שקט וחזרתי לישון, היה קר.
קמתי אחרי כמה שעות, כאב לי הראש ממש ורציתי  לנטול את אחד הכדורים שטאהיונג דאג לתחוב לתיקי בשעה שיצאתי ממרתף ביתו.
כבר היה חשוך ממש. לקחתי כמה נרות והדלקתי כדי שיאירו לי את הדרך למקום ששם שמתי את הכדורים. גיששתי את דרכי ונתקלתי בטאה, הוא ישן על הכיסא בחוסר נוחות משווע. "איך הוא הצליח להירדם ככה?" התפלאתי והמשכתי לפלס את דרכי לתיק שלי. שלפתי כדור ומילאתי לעצמי כוס מים והחלקתי אותו בגרוני.
נאנחתי, נרגע במחשבה שהנה עוד מעט הכאבים יפוגו.

הבטתי סביבי ומבטי נתקע על טאהיונג, לא יכולתי לראות אותו ישן ככה.
'יכאב לו הגב' לחשתי לעצמי.
התקרבתי אליו, ובשקט ובזהירות הרמתי אותו בידיי והנחתי בעדינות בספה. הוא הסתובב לצד שלי המשיך לישון במתיקות כזאת כאילו היה במיטתו שלו.
'רגע' עצרתי.

איפה אני אישן עכשיו? דפקתי את היד בראשי. אני כזה טיפש! טוב, אני אזיז טיפה את טאה ואני אישן איתו בספה. אין ברירה! או שכן? אבל אני אשאיר את המצב עדיין על אין ברירה.
אני אשכב לידו אני אשתדל לשמור מרחק ממנו. שלא ירגיש מוטרד. הזזתי אותו מעט ונשכבתי לידו כשגבי מופנה אליו. לא נוח לי אבל מה לעשות. שכבתי זמן ארוך בספה, לא מצליח להירדם בתנוחה הזאת.

הסתובבתי בחדות אל כיוונו של טאה, הפרצופים שלנו בבום התנגשו אחד בשני.
"שיט, סורי" לחשתי מובך.
טאהיונג אפילו לא הרגיש, הוא ישן חזק ככ.
האף שלו נהיה אדום מעט . זאת היתה סיטואציה מצחיקה, ונפלט ממני צחקוק קטן אך מיד שמתי את ידי על פי.אפו האדמדם של טאהיונג לא הניח לי להשאירו כך ועם אצבעי ליטפתי את האף שלו עד שהצבע האדום ירד לו לחלוטין מהפנים.
נתתי בטאה מבט מאוהב.

רוח נכנסה מהחלון שלידנו, זה היה לילה ממש קר, ולא היה לנו כל אמצעי חימום בכדי להעביר את הלילה הזה בבקתה. טאהיונג התכווץ כדי לחמם את עצמו. סידרתי עליו את הסודר שלי,הוא היה עטוף גם במעילו אבל עדיין היה לו קר, ראיתי אתזה על ההבעת פנים שלו.

"טאהיונג" לחשתי לו בשקט.
הוא לא ענה.
"היונג" קראתי שוב
"מממ..." הוא ענה כשעיניו עוד עצומות.
"קר לך? מאד?" שאלתי.
הוא הנהן בראשו והתכווץ שוב.
במוחי אני מנסה לחשוב על פתרונות יצירתיים בכדי לנסות לחמם אותו, אך שום דבר לא עולה לי, הבקתה הזאת ריקה מחפצים שיכולים לעזור איכשהו.
"גונגקוק" לחש בקול ישנוני.
"כן?" עניתי.
"תחבק אותי"
~בום~
הוא פתח את שתי ידיו לסמן לי לחבק אותו.

הלב שלי פעם בי בחוזקה, התרגשותי גברה
וכמעט שלא הצלחתי לנשום נשימות סדירות.
התקרבתי אליו מעט, מצליח לחוש את חום גופו.
"לא ככה" אמר שוב. "תחבק אותי חזק חזק, קר לי" הוא הוריד מספר דמעות מחמת הקור, וכיוון ששהה עדיין תחת השפעת האלכוהול ששתה קודם, הוא נעשה רגשני.
אך לי זה לא הפריע. זה הוא שבקש שאחבק אותו, זה לא בא ממני בשום צורה. הוא עשה פרצוף כזה מתוק, הרגשתי שאני רוצה להתנפל עליו ולנשק אותו. אבל עצרתי את עצמי.

"נו כברר" הפציר בי בתחנונים.
עטפתי את גבו עם ידי והצמדתי את החזה שלי אליו. הוא הפסיק להתכווץ בכדי להתחמם, שילב את ידיו סביב גופי ונרדם שוב.

וואו, הרגשתי במין אופוריה.
ניגבתי את הדמעות שלו, הוא פתאום הראה לי את הצד הסופט שלו. זה ריגש אותי. הוא היה ככ חמוד. הוא התחפר עם ראשו בחזה שלי, משחרר ממני חיוכים. הסנפתי לריאות שלי את ריח השיער שלו. נרדמנו ככה, ולא הרגשנו את כמויות העשן שעטפו אותנו פתאום.