am i wrong?

פרק 17

מזג האויר התחרף עם הימים שחלפו.
והחורף החל להכות את אותותיו.
גשם עז החל לרדת, וטיפות כבדות נחתו בזו אחר זו על גג הבקתה וגרמו לרעש מציק.
שכבתי בספה מכוסה כמעט עד מעל לראשי בשמיכה, כשרק עיניי מציצות החוצה, מנסה בכוח להתעלם מהרעש החזק.
טאהיונג שכב במיטה ליד והוא התעסק בטלפון שלו, צ'יפס התיישבה ליד החלון ובהתה בגשם זלעפות שירד. אני חושב שראיתי בעיניה מעט פחד, או אולי אני זה שפוחד?
קמתי לקחתי את השמיכה איתי והתיישבתי לידה מצטרף לבהיה בטיפות שאט אט התחזקו על החלון, אוחז חזק בשמיכה, מתעקש להתגבר על הפחד.

לקחתי את האוזניות חיברתי לפלאפון והאזנתי לשירים. הייתי ככ שקוע שלא שמעתי מה קורה סביבי. בינתיים טאהיונג שכב במיטה מתרכז בפלאפון שלו וגשם רב החל לחלחל עמוק לתוך הבקתה ולגרום נזק רב. קולות רעם נשמעו וקורת עץ אחת ששמשה לנו כגג נשברה ונפלה אל תוך הבקתה ושטף מים פרץ פנימה, מצטרף לשלוליות המים שכבר נכחו בריצפה. טאהיונג שמע את הרעש ובבהלה מיד קם וגילה שהוא מוקף במים.
הוא מיד תפס כלי עבודה מזדמנים והחל לתקן את הקורה השבורה כדי למנוע חדירה רבה יותר של מים.

כולו מתרטב תחת כיפת השמים החשופה מולו, צועק לי שאני אבוא להושיט יד לעזרה, אך לא שמעתי מאומה, כל כולי שקוע בשיר, איני מרגיש שאט אט המים מגיעים גם אלי ומרטיבים את מכנסיי. טאהיונג סחוט כולו עומד על איזה שרפרף רעוע, אוחז בקורה בחוזקה ובקושי רב דופק אותה בחזרה למקום, ועם כל שניה שעוברת בגדיו מתרטבים יותר ויותר. שרירי ידיו כאבו ממאמץ וטיפות זיעה התערבבו עם טיפות הגשם כך שאי אפשר היה להבחין מה זה מה.
הוא עמד ותקן בכל כוחו ומידי פעם צועק לי לעזרה. אבל איני שומע את צעקותיו, עסוק בלהסתכל על הגשם, השיר התחלף כבר ממזמן ונעמו לי המנגינות, חשתי שאני מזדהה עם מילים רבות מהשירים שחלפו באוזניי שוב ושוב.
ידיו של טאהיונג החלו לנזול דם, הוא התעלם מזה והמשיך לדפוק במרץ. הגשם המשיך לחלחל ולגרום לערימת הבגדים שקיפלתי לפני כמה שבועות לפול ולבגדים להיסחט מים.

פתאום חשתי את הרטיבות בבגדי, הורדתי מהר את האוזניות הסתכלתי אחורה ורק אז ראיתי את טאהיונג נאבק עם קורה כשהוא סחוט, זרקתי את הפלאפון והאוזניות לספה ורצתי אליו.
"אתה בסדר? צריך עזרה?" שאלתי בדאגה, מנסה להתגבר על קולות הגשם.
"לעזאזל, אני כבר שעה קורא לך ואתה לא שומע" שמעתי בקולו עצבים מתערבבים עם כאבי השרירים בזרועותיו.
ראיתי את ידיו המדממות.
"מה קרה לידיים שלך?" שאלתי בלחץ.
"תעזור לי קודם, אח''כ נדבר" קרא לעברי, משווע לעזרה. הוא דפק את הקורה עד שהצליח להחזירה למצבה הקודם ועכשיו שהשיב את הקורה למקומה, פסקו טיפות הגשם מלהיכנס עוד אל הבקתה.

רטוב עד לשד עצמותיו, כשבגדיו דבוקים היטב לגופו, טאהיונג התחיל לאמוד את הנזק, הרים בגדים רטובים, סחט, הרים חפצים שנרטבו חלקם זרק לפח מכיוון שנשחתו, וחלקם העמיד על השולחן כדי שיתייבשו. התעשתתי ולקחתי מגב והתחלתי לנגב את הריצפה ולהוציא הכל החוצה.
לא העזתי לדבר, הרגשתי ככ דפוק.
מידי פעם העפתי עליו מבט, הוא היה אדום מעצבים גם הוא התחיל לגרוף את המים כשהוא מלכלך את מוט המגב בטיפות של דם.
הוא היה עצבני ככ שפחדתי לומר משהו, פשוט גרפתי עד שהוצאתי הכל החוצה, סידרתי את מעט הבלגן שנגרם וכשעבודתינו תמה התיישבתי בספה, מחפש מילים לאמר.