"כיוונתי אליה את האקדח, כשאני מתנודד ומסוחרר עדיין מהאלכוהול, והדם מתפרץ מהחתך בידי ויוצא מהתחבושת שחבשתי לעצמי במקצועיות לא רבה במיוחד, לא חשבתי הרבה....
היד שלי כבר לוחצת על ההדק, בום!!!!"
ג'ון ג'ונגקוק, ילד מופנם ולא מתאמץ לרכוש חברים. הילד שאינ...
"ביי, ביי אני הולך" אמר לי טאהיונג. "ביי, טאהיונג, תהיה עדין איתה" בקשתי ממנו שנייה לפני שהוא סגר את הדלת. שמחתי, אני ככ רוצה שהוא יסיים עם המערכת היחסים הפתוחה הזאת. ישבתי על המיטה וקיפלתי את מעט הכביסה שלנו. אני מרגיש נשוי, זה תחושה מדהימה.
סיימתי לקפל והסתובבתי בבית, סוקר היטב כל פינה. הכל מתוקתק, טאהיונג עשה עבודה טובה. לקחתי משחה מהתיק הקטן שלקחתי לבית חולים הרמתי את חולצתי ומרחתי בעדינות על התפרים, פולט מידי כמה שניות אנחת כאב. סיימתי למרוח והורדתי את החולצה ממני בכדי שהמשחה לא תמרח עליה. יצאתי החוצה והתיישבתי על כיסא קטן, בהיתי בשמים היפים, ראיתי מונח לידי ספר כנראה שטאהיונג השאיר אותו פה. פתחתי וקראתי, הוא התחיל מעניין אז החלטתי להמשיך לקרוא כדי להעביר את הזמן עד שטאהיונג יגיע.
צ'יפס באה והתיישבה לידי, ליטפתי אותה כשאני כל כולי בתוך העלילה הסוחפת. המילים החלו להתערבב לי, כבר התחלתי לחשוב על דברים אחרים ואיבדתי את ריכוזי, זה בדיוק הזמן שלי לפרוש מהספר. קמתי מהכיסא החלטתי להכין ארוחת ערב לי ולטאהיונג כשיחזור. נכנסתי לבקתה פתחתי את הפלאפון שלי וחיפשתי מתכון מושקע אבל לא מסובך. מצאתי והתחלתי להוציא מצרכים ולסדר את הכלים בשביל זה במטבחון המאולתר. חתכתי, קילפתי, טיגנתי, אפיתי,שטפתי, נשרף אז הכנתי עוד הפעם.
ככה העברתי מלא זמן בלי לשים לב. האוכל כבר כמעט מוכן ודפיקונת נשמעה על הדלת. טאהיונג נכנס, בלי לומר כלום פשוט זרק נעליים ונשכב במיטה מכסה את כולו בשמיכה. "טאהיונגי, הגעת?" שאלתי מסיים את ההכנות לארוחה. אין תגובה.
"טאהיונג?" ניגבתי את הידיים שלי והלכתי אל יד המיטה. "אתה מוכן לדבר? להגיד משהו כשאתה נכנס?" שאלתי, שם את ידי על השמיכה מנסה להוריד אותה ממנו. "עזוב אותי, אני רוצה לישון" הפציר בי להניח לו. "מה קרה? למה אתה מתנהג ככה? טאהיונג, תדבר איתי!" הורדתי מעליו את השמיכה וגיליתי. הלחי שלו היה אדומה ועיניו היו מלאות דמעות. "הייי, מה איתך? דבר אלי!" בקשתי שוב. הוא התחיל לבכות בכי חרישי וגמגם משהו לא ברור. "אני לא יכול להבין אותך, חכה שניה תרגע בינתיים" בקשתי ממנו והלכתי והבאתי לו כוס עם מים. "תשתה" הבאתי לו לשתות.
הוא התיישב על המיטה שתה ונרגע מעט. "אז, אני הלכתי למקום שקבענו, היא היתה נחמדה אלי ולא חששתי פתאום להגיד לה. אמרתי לה שאני רוצה לסיים את היחסים שלנו כי אני מרגיש שזה כבר לא מתאים. היא התחילה לבכות ואמרה שאני האהבה של החיים שלה והיא לא תוותר עלי, היא תפסה אותי והתחילה לנשק אותי בניגוד לרצוני, ניסיתי להתחמק ממנה עד שהעפתי אותה ממני, היא התחילה לבכות ולהשתולל והיא צעקה ואז החטיפה לי כאפה ואמרה שהיא לא סיימה איתי ושהיא תתנקם והלכה" סיפר לי ודמעות שטפו את פניו. הנחתי את ידי על לחיו האדומה. "עוד כואב לך?" שאלתי מתבונן בו בכאב. "אני אהיה בסדר, אבל אתה לא כועס עלי שהיא נישקה אותי?" שאל והדמעות המשיכו לזלוג ממנו.
ניגבתי אותם עם האצבע שלי. "אתה אמרת את התשובה, היא נשקה אותך, אני לא יכול לכעוס. אני רק עצוב כי השפתיים שלך הם שלי! ואני לא רוצה שזה יקרה יותר" עניתי לו והסתכלתי לתוך עיניו. "ג'ונגקוק, אני מרגיש מותש, אני רק רוצה חיבוק". "אתה מנצל אתזה שאני בלי חולצה" צחקתי, והתנפלתי עליו בחיבוק. "אני תמיד כאן בשבילך טאהיונג. הגיע הזמן שלי להחזיר לך על כל הדאגה שלך כלפי, אני ידאג לך מעכשיו, לכן אל תפחד משום דבר" טאהיונג שם את ראשו בשקע צווארי, הרגשתי את ראשו מהנהן.
"יאללה קום לאכול, הכנתי לך ארוחת ערב" אמרתי לו. "לא רוצה, נעים לי ככה לחבק אותך ולהרגיש אותך בלי חולצה" אמר את אשר חשב, בלי סינונים. "אני מת עליך שאתה ככה ישיר איתי" צחקתי. "בוא תאכל ואז אני אתן לך לגעת בי" אמרתי לו. הוא קפץ מהמיטה ורץ לשולחן והתיישב. הגשתי לו מהאוכל, הוא הסתכל על האוכל ואז עלי ואז על האוכל ושוב פעם עלי. "יש בעיה?" שאלתי. "אתה צוחק איתי נכון? זה נראה לך משהו אכיל?" שאל בצחוק. "אוף, טוב. לא הלך לי. טבח אני לא אהיה, בוא אני אזמין לנו משהו" התבאסתי קצת על הכישלון שלי. הוא קפץ על גבי החשוף "אני אוהב אותך ככה, בלי כישרון בישול, זה בסדר אם אני אבשל או שנזמין" אמר בצחקוק. "אחח" נאנחתי מהכאב בבטני. "אוי, אני מצטער" נבהל כשנזכר שכל קדמת גופי תפרים. "זה בסדר" נאנחתי.
"ולגבי כישרון הבישול שלי, היי! זה מעידה חד פעמית.." התעקשתי. "בוא, בוא לכאן" קרא לי ודחף אותי למיטה. "אני מתאפק כבר זמן מה, אז פשוט תן לי לעשות אתזה ולהירגע, אני לא יכול" שמעתי את נשימותיו המהירות. ידעתי בדיוק מה הוא הולך לעשות, הרגשתי מוכן. "רגע מה עם האוכל? לא נזמין?" שאלתי. "לא יודע מה איתך, אני רעב אלייך כבר תקופה, תן לי לספק את עצמי" אמר בחיוך. צחקקתי בפנים סמוקות. טאהיונג החל להפשיט אותי. הלב שלי דפק כמו משוגע. ''טאהיונג'' לחשתי. "מה?" ענה לי כשהוא עסוק. "אני אוהב להיות שלך, אתה החצי השני הכי טוב שיכולתי לבקש" והוא בתשובה תפס בשיניו את שפתיי והמשיך משם לנשק אותי בתשוקה.
__________
פרק קצר אך מקווה שמצא חן בעיניכם ♥︎
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני לא צוחקת איתכם כשאני אומרת שבטח נדרשו 70 מלאכים בשביל להנדס את הילד הזה🥺🖤
