"כיוונתי אליה את האקדח, כשאני מתנודד ומסוחרר עדיין מהאלכוהול, והדם מתפרץ מהחתך בידי ויוצא מהתחבושת שחבשתי לעצמי במקצועיות לא רבה במיוחד, לא חשבתי הרבה....
היד שלי כבר לוחצת על ההדק, בום!!!!"
ג'ון ג'ונגקוק, ילד מופנם ולא מתאמץ לרכוש חברים. הילד שאינ...
הסתכלתי עליו, פניו שידרו אי הבנה. "למה אתה רוצה שאני אשאר? אתה ילד מספיק גדול" שאל אותי. התאכזבתי, באמת רציתי שטאהיונג ישאר איתי הלילה. אולי הייתי גורם לו להכיר אותי יותר. ומי יודע אולי היה מתאהב בי. "היונג, אני מבקש! אני לא רוצה להישאר פה לבד. ממש חשוך כאן בלילה" הסתכלתי עליו, ממש התחננתי שישאר, עיניי הוצפו בדמעות פחד, הרגשתי רע להישאר בבקתה הזאת למשך הלילה הקר והמפחיד, כשרק עצי היער עוטפים את האיזור השקט של הבקתה.
"אתה בוכה?" שאל בפליאה ופתח עלי עיניים גדולות. "לא לא, מה פתאום" הכחשתי והכנסתי את הדמעות עמוק בפנים. "לא ג'ונגקוק, אל תגיד לי את התירוץ המפגר הזה, נכנס לי משו לעין! אתה בוכה אני רואה. אבל למה??" טאהיונג שאל מתפלא. "אני לא בוכה" הקול שלי נחנק. "אתה כן. מה עובר עליך? אני לא מכיר אותך רגשני. אני מכיר אותך מהצד המגניב והחזק" הסתכלתי עליו ושמחתי שככה הוא ראה אותי כל הזמן.
"הכל בסדר טאהיונג, אני בסדר" אמרתי לו ומחקתי כל רמז לדמעות שהציפו אותי קודם. השתרר שקט, טאהיונג הביט בי וחשתי צורך להעביר את ההרגשה המוזרה בחדר, לקחתי את הפלאפון שלי ושמתי שירים. המלודיה מילאה את החדר, ושתינו שותקים. טאהיונג באי נוחות הסתכל סביב וחזר לשבת בספה. שיחקתי עם הצמיד שלי מלחץ, מתחתי אותו והחזרתי. כך הלוך ושוב.
~קנאק~ הוא נקרע. נעצבו פניי "מה קרה?" שאל לפשר פניי הנפולות. "נקרע לך הצמיד?" שאל שוב כשראה את הצמיד בידי. "כן" השפלתי מבטי, מובך 'ג'ונגקוק אתה כזה חסר מזל' חשבתי לעצמי בעצב. "בוא, אני אנסה לתקן לך" הורה לי באצבעו להתקרב אליו. התקרבתי, הבאתי לו את הצמיד והושטתי אליו את ידי בכדי שינסה לסדר אותו עלי. "אני לא יכול ככה, בוא שב עלי" אמר טאהיונג וסימן לי לשבת על ברכיו. רעדתי מעט.
'גאד!! אני עומד לשבת על פאקינג קים טאהיונג' הסמקתי, צמרמורת עברה בי והסתרתי חיוך קטן. "נו, בוא. למה אתה מחכה?" שאל וסימן לי שוב לגשת ולהתיישב על ברכיו. בהיסוס התיישבתי עליו כשפרפרים בבטן עושים לי מסיבה. "אני כבד לך?" שאלתי אחרי שהתיישבתי עליו והלב שלי דפק בפראות, עד כדי כך שפחדתי שטאה שומע אותו והוא ידע על רגשותיי אליו."לא" ענה בצחקוק מהחמידות שלי. רווח לי. ריח הבושם של טאהיונג הפנט אותי. שאפתי את הריח לתוך הריאות שלי, והרגשתי הרגשה קסומה.
הסתכלתי על פניו, הפעם מקרוב יותר. הוא התעסק עם הצמיד שלי, למזלי הוא לא הרגיש כמה אני מתרגש מהמצב ומעמיק את מבטי בו. לאט לאט נרגעתי עליו. משהו בו נתן לי תחושת רוגע והשיר ברקע ממש עזר לי לנשום טוב. "סיימתי" אמר והתפאר במעשה ידיו. הסתכלתי על הצמיד "וואו טאהיונג! זה כמו חדש. תודה" התרגשתי. אך אני חושב שהתרגשתי יותר מזה שטאהיונג סידר לי אותו, מזה שהצמיד מסודר עכשיו. הוא הנהן לאות "בבקשה" ונעץ מבטו בנקודה בבקתה כשאני נשאר להתיישב עליו. החלטתי שעד שהוא לא יזכיר לי שאני עדיין נמצא עליו, אני משחק את עצמי כאילו לא שמתי לב. הוא לא נתן ליבו לזה שאני עדיין עליו ואני ניצלתי את ההזדמנות.
כיביתי את השירים שבקעו מהפלאפון שלי והשתרר שקט. החלטתי לפתוח את השיחה הזאת, ידעתי שאהיה חייב לעשות זאת מתישהו והבנתי שעדיף שאעשה זאת עכשיו. "היונג, אני מרגיש נורא על מה שעשיתי ליי סונג. זאת היתה טעות איומה, אני מאד מתוסכל מהמעשה שלי" הסתכלתי עליו כשפני מביעות חרטה עצומה. הוא נאנח משהעליתי את הנושא. "ג'ונגקוק, המקרה היה נגמר רע, לולא הייתי מגיע. אני יודע שלא היית צלול בדעתך ולא חשבת מה אתה עושה, אתה צריך ללמוד לשלוט בעצמך כשאתה שתוי. אני מקווה שלמדת את הלקח" אמר בתקווה שאני מבין את חומרת העיניין.
חשתי מעט הקלה, על כך שאינו כועס עלי או מספר לי מה היה יכול לקרות אם... למשך דקות ארוכות לא אמרנו דבר ורק ראשינו הרהרו במחשבות עמוקות. עדיין ישבתי עליו, ולאחר זמן מה טאהיונג פתח בשיחה וסיפר לי מעט על חייו, דיברנו ככה למשך זמן. סיפרתי לו משהו שקרה לי ואז שאלתי לדעתו. חיכיתי לתשובה ממנו, ו......שקט! הסתובבתי אליו, הוא נרדם.
חייכתי מהחמידות שלו והיכולת שלו להירדם כך בקלות. העברתי מבט על כל חלקי פניו העדינות והחלקות. עיניו היפות עצומות ושקועות בשינה עמוקה. מראהו היה ככ טהור. ואז מבלי לשאול אותי, ידי התרוממה וליטפה את הלחי שלו בעדינות.
"הפנים שלך ככ רכות, אתה נראה כמו מלאך" לחשתי לעצמי וליבי התכווץ, רציתי את טאהיונג אלי, שיהיה שייך לי, הרגשתי חמדן. ואז, אני לא יודע אבל אזרתי אומץ, ובעדינות הנחתי את ראשי על הכתף שלו לאט כדי שלא יתעורר והסתכלתי על צווארו.
הרמתי טיפה את ראשי ואז ראיתי את העגיל הארוך שלו. זה עניין אותי, ועם האצבעות התחלתי לשחק עם העגיל שלו. הלוך ושוב הלוך ושוב. ובום. נרדמתי כשראשי על הכתף שלו. ישנתי חזק. סירנת אמבולנס שבמקרה עבר במקום העירה אותי, גם טאהיונג התעורר.
_______________
happy birthday tae🥳🤍
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
