am i wrong?

פרק 11

צ'יפס כל הדרך הובילה אותנו החוצה מהיער, יכולתי לראות בהבעת פניה דאגה אלי.
טאהיונג היה כבר תשוש מהדרך.
לא ידעתי אם בגלל כובד גופי שנשען עליו או הפחד לחיים שלי.

עצמתי את עיניי, ממשיך להתהלך היער הסבוך, השמש החלה להציץ. היער התבהר יותר ויותר.
טאה יכל עכשיו לבחון את בטני.
והוא בחן ופניו החווירו עוד יותר.
"זה לא נראה טוב, זה לא נראה טוב אני דפוק שלא הבאתי פלאפון כדי להזעיק עזרה, אני דפוק" מלמל והכה את עצמו שוב ושוב.
"תפסיק" הצהרתי בו באנחה.
המשכנו ללכת עד שראינו את הבקתה מרחוק.
"הסוף, אני רואה את הסוף" שמעתי נימת צהלה בקולו של היונג.
חייכתי חיוך חלוש.
ואז הרגשתי שטאהיונג מרים אותי שוב, הוא התמלא בכוחות חדשים.
הגענו לפתח הבקתה, הוא הניח אותי על השמיכה שעל הריצפה, עוד לא השגנו תכולה לבקתה, רק דברים בסיסיים, ומיטה זה לא בסיסי כך אמר. טאהיונג רץ מהר לפלאפון שלו וחייג לאמבולנס. הוא לא חשב על זה שיעצרו אותי, הוא חשש לחיי וזה הרבה יותר חשוב.
אני מהריצפה הסתכלתי על צ'יפס לחשתי לה "עבודה טובה ילדה שלי" ליטפתי אותה בידי עד שנישמטו ועיניי נעצמו.

~ביפ,ביפ,ביפ~

קמתי לקול ציפצופים מוזר, נשמתי נשימה עמוקה.
איכס אני שונא ריח של בתי חולים.
רגע מה?
אוי לא, אני בבית חולים.
עכשיו זה פשוט לחכות שיבואו לאזוק אותי.
פתחתי עין ועוד עין. הסתכלתי סביבי ראיתי את טאהיונג והתרוממתי מהר.
"אחחחח" גנחתי בכאב והחזקתי את הבטן שהזכירה לי למה אני פה.

הסתכלתי עליו, הוא ישב על הכיסא בגדיו ומעט מפרצופו היו מכוסים דם ועפר, הוא ישן בשלווה על כיסא בית חולים לא נוח.
"עוד הפעם, עוד הפעם" אמרתי במעט כעס.
הוא התעורר מיד מקולי.
"ג'ונגקוק, התעוררת!!!" קם מכסאו צהל למראה פני הערות.
הסתכלתי עליו בפרצוף זועף.
"מה??" שאל בלי להבין.
"אתה עוד הפעם נרדם במקום לא נוח! מתי תלמד לדאוג לעצמך?"
הוא צחקק "עזוב אותי עכשיו, איך אתה מרגיש? עדיין כואב?" שאל והתקרב אלי.
"אני בסדר, קצת כואב. מה, עשו לי ניתוח? ואיך זה שאני לא בבית מעצר?" שאלתי את השאלות שעלו לי מיד כשהתעוררתי.
הוא מהר שם יד על פי והשתיק אותי.

"כן, עשית ניתוח, הוא לקח 12 שעות והתעוררת רק אחרי יומים. אני פה חיכיתי לך לא עזבתי אותך לרגע נשבע"
"ולגבי הבית מעצר" שאלתי בלחש
"רשמתי אותך כאן בשם בדוי אז לא יכולים לעלות עלייך, תבריא ובוא נלך מהר. למרות שלא יודעים איך נראה הפרצוף שלך, אבל אני מפחד שיעלו עלזה עם הזמן"
"איכס, לא התקלחת יומים" אמרתי פתאום כשנזכרתי בפסקה הראשונה שהוא דיבר עליה.
"דאגתי לך אידיוט שלי" השיב בתירוץ.
"לך, לך להתקלח ולהתארגן. אני בסדר כבר אמרתי לך, אני תמיד בסדר" שלחתי אותו ממני, שילך וידאג לעצמו.

הוא נופף לי לשלום והלך.
נשארתי לבד, עם קול צפצוף מצפצף באוזני מפריע לי לחשוב. הרמתי את חולצתי הנקיה אך בריח של בית חולים, והתגלה לפני פס של תפרים שהגיע מפטמתי על לטבורי באורכה. זה כאב והמראה של זה גרם לי בחילה, התרוממתי והקאתי מחוץ למיטה. הרגשתי נורא, אני לא יכול לראות מראות כאלו, אני רגיש בעניין.
נשכבתי שוב באנחה, קראתי לאחות והיא באה וניקתה את הקיא שלי.
הרגשתי רע, חכיתי לטאהיונג שיבוא.
הייתי חיוור וכל מה שרציתי זה לצאת מהבית חולים הזה, הריח שלו לא עשה לי טוב ורק גרם לבחילה שלי להתגבר.

הסמים להרגעת הכאב שהזריקו לי בניתוח החלו להתפוגג והתחלתי לכאוב, כאב לי ונאנקתי בשקט. דמעות זלגו לי מהכאב. עצמתי עיניים כדי להרגיע את עצמי. שמעתי רעש, טאהיונג חזרר?? פתחתי את עיני בשמחה וראיתי את פרצופו היפה מולי רוכן בדאגה.
"כואב לך?"
לא עניתי, הלב שלי פעם מהר מידי מבכדי שאגיב.

"איך זה שתמיד אתה נפגע מולי ואני מחכה לך שתתעורר?? איך זה שאתה נפגע הרבה? זה כבר פעם 3 במספר שאני מעיר אותך מעילפון או מחוסר הכרה" התריס.
חייכתי במבוכה. כן, נפגעתי הרבה לאחרונה.
"אני מבטיח טאהיונג שזה פעם אחרונה שלי, אני מבטיח לשמור על עצמי יותר ולמנוע ממך לדאוג" השבתי.
"מצויין" אמר והזיז את פרצופו מהפרצוף שלי, אני חושב שרק אז יכלתי לנשום.

"אתה בסדר ג'ונגקוק? אתה ממש חיוור ומזיע" אמר ונגע בצווארי בודק את דופק הלב שלי.
"הדופק שלך ממש מהיר, יש סיבה לזה? זה רגיל ככה אחרי ניתוח?" אמר ולא ידעתי אם הוא משחק אותה תמים או שהוא באמת תמים.
"אני לא יודע, אבל טאה"
"מה?"
"באלי להקיא" אמרתי כששוב הרגשתי בחילה עולה לי.

"למה מאמי?" שאל בדאגה.
אני מאמייי!!!!! הוא קרא לי מאמיייי.
"בגלל זה" עניתי לו והרמתי את קצוות חולצתי חושף לו את הבטן שלי. הקו האדום שרף לי וזה היה נראה נורא. הוא נבהל מהמראה אבל שמר על ארשת פנים שלווה.
"אני מצליח לראות רק את הקוביות" צחקק מנסה להרגיע אותי.
"טאהיונג אני מפחד" דמעתי.
"ממה?"
"מהתפרים, איך שזה נראה ושישאר לי צלקת , ושהחבר שלי לא יאהב אתזה" הדמעות התנקזו אל הכרית ששכבתי עליה.
"אל תדאג, הוא יאהב " ענה לי.
"איך אתה יודע?" שאלתי בתמיהה.
"שאלתי אותו"

______________

זה היה הפרק シ︎
מקווה שאהבתם♡︎ 🌈