הוא הסתכל עלי וגבותיו התכווצו זו אל זו בנסיון להיזכר מתי ראיתי אותם מתנשקים.
"אה, בבית ספר, הנשיקה הראשונה שלנו" אמר בביטול, ולא שידר כל התרגשות.
"באותו יום שראיתי אותך רץ ואז נפלת ונהיה לך חתך ביד ודיממת" הריץ במוחו את הארועים שקרו לפני ימים אחדים. הוא לפתע התרצן
"לא סיפרת לי עד עכשיו למה רצת כמו מטורף, אתה הזעת והחוורת, דבר אלי! מה קרה באותו זמן שהתנשקנו?" הוא היה פתאום להוט לדעת מדוע האצתי באותו יום ולא הסכמתי לעצור כשבקש.
הסתכלתי עליו, הפרצוף שלו שידר תמימות.
למה אני מאוהב בכזה דפוק, הוא לא יודע לעשות אחד פלוס אחד? זה הכי שקוף בעולם.
או שדווקא עצם היותו תמים עוזר לי כעת בלהסתיר את רגשותיי כלפיו. הוא לא מבין שבגלל הנשיקה שלהם ברחתי משם, מבוהל, הרגשתי שהסיכוי שלי איתו מתפוגג משנייה לשנייה שהם היו אחד בתוך השני.
"עזוב אותי טאהיונג, אני לא רוצה לדבר עלזה" בקשתי ממנו. הוא לא הבין למה אני ככה, למה אני מסתיר ממנו דברים. "חשבתי שאנחנו נהיינו חברים, אני באמת אוהב אותך" אמר ושתק.
סובבתי את ראשי אליו במהירות, 'האם שמעתי נכון? אני בטוח מדמיין' אמרתי לעצמי אך עדיין הקשב שלי היה איתו. אולי, אולי יש סיכוי קטנטן שמחשבותיי יאומתו הפעם.
"בתור ידיד אתה אחלה, מה? למה אתה מופתע?" שאל אותי כשראה את עיני נוצצות בזיק קטן של תקווה. בשנייה נגמר לי האוויר שוב.
התאכזבתי. זה עוד פעם קרה! אני חייב להפסיק לחיות באשליה, אין לזה תקווה.
אבל למה אני לא מבין את זה?? השפלתי מבט.
הוא הסתכל על פרצופי שכבה לפתע, והיה נראה שהוא מתחיל לעשות אחד פלוס אחד, אך הוא לא אמר מילה, רק שתק. הוא רק הביט בחזה החשוף שלי וחייך לעצמו. "טוב, קום!" טאהיונג התרומם מהאדמה הלחה שישבנו עליה וניער את מכנסיו מהחול המעט בוצני שדבק בהם.
זמן עבר, ובעודנו יושבים ומנהלים שיחה הלילה אט אט נעלם לו, כשהשמש משנה את גוון השמים השחורים לבהירים יותר.
טאהיונג הושיט לי את ידו ועזר לי לקום.
הייתי שקוע במחשבות והוא ניער את מכנסיי מהחול. "אדון ג'ון ג'ונגקוק אתה עדיין בלי חולצה, לא קר לך?" שאל בחיוך, לא מסתיר את זה שהוא נהנה ממראה גופי כל הזמן שישבנו ודיברנו. "היי אתה, תפסיק להגיב אלי מבטים" מהר כיסיתי את הפטמות שלי עם כפות ידי.
הוא צחק ובכוונה פתח את עיניו ונעץ מבטו בי בכדי להקניט אותי. "אוחחח טאהיונג, אל תסתכל, ותביא לי משו לכסות את עצמי" אמרתי בקול ילדותי. הוא צחק עכשיו בקול "אני דווקא אומר תשאר ככה, אתה נורא חתיך" הוא הביט בי ובגוף שלי. ראיתי בעיניו שהוא אוהב אתזה, שמחתי ובאותו זמן הייתי מבולבל. הוא לא סטרייט? איך זה שהוא אוהב את המראה שלי? אני לא מבין.
"קח" הוא הגיש לי את המעיל היפה שלו.
"זה קצת מלוכלך באפר אבל אני לא רוצה שתרגיש לא בנוח לידי" בקש שאלבש כשהוא מגניב מבט אחרון אל הפטמות שלי שכיסיתי מהר עם מעילו הנעים. למרות מעט הריח של העשן הרחתי בברור את ריחו הנעים של טאהיונג מן הבגד.
YOU ARE READING
am i wrong?
Fanfiction"כיוונתי אליה את האקדח, כשאני מתנודד ומסוחרר עדיין מהאלכוהול, והדם מתפרץ מהחתך בידי ויוצא מהתחבושת שחבשתי לעצמי במקצועיות לא רבה במיוחד, לא חשבתי הרבה.... היד שלי כבר לוחצת על ההדק, בום!!!!" ג'ון ג'ונגקוק, ילד מופנם ולא מתאמץ לרכוש חברים. הילד שאינ...
