השתעלתי בלי הפסק, הרגשתי שאני נחנק.
פתחתי את עיניי וראיתי מלא עשן סביבנו.
ריח של שריפה חדר לאפי.
"טאהיונגגגגגה!!!" התנתקתי מהחיבוק שלנו וקמתי מהר מהספה.
"קוםםם!!! יש פה שריפה" ניענעתי את גופו מעט מכשראיתי שהוא רדום חזק ככ.
"טאהיונג, קום מהר! כל רגע מסכן אותנו" צעקתי בתקווה שיתעורר והשתעלתי לסירוגין. הוא פתח את עיניו, מסוחרר, הוא היה עדיין תחת השפעת האלכוהול, והצעקות שלי לא נגעו בו. הוא השתעל והתרומם משכיבה, הביט בי בפרצוף עייף, ואז הוא ראה את העשן שאפף את הבקתה.
לא חשבתי שנייה ופעלתי בזריזות.
פשטתי את החולצה שמעלי, הרטבתי אותה במים מהבקבוק לידו והוריתי לו להצמיד אתזה לאף.
הוא בכלל לא שמע מה אמרתי, הוא בהה בקוביות שלי ונזל לו רוק מהפה.
"וואההה , בחיים לא ראיתי את המאחורי החולצה שלך ג'ונגקוק, וואו אני נפעם" טאהיונג היה בשוק. הסמקתי ואז התעשתתי "טאהיונג, אין זמן, תצא מפה מהר ותזעיק עזרה" הוריתי לו וניגבתי עם האצבע שלי את הרוק שלו, והצמדתי בזריזות את החולצה הרטובה לאפו שלא ישאף עשן. "רגע, תבוא איתי!" הוא התעשת סוף כל סוף, ותפס בידי שאצא איתו מהחלון, הפתח מילוט הקרוב ביותר. "אני כבר אגיע" שחררתי את ידי מאחיזתו וחטפתי את הסוודר שהתכסינו בו מקודם השפרצתי עליו מהמים שעוד נשארו בבקבוק, הצמדתי אותו לאפי ושעטתי אל תוך האש הבוערת שמולי. הייתי חסר פחד, ולא עיניין אותי שאני יכול לצאת מהאש הזאת עם כוויות, או לא לצאת בכלל.
לא חשבתי על כלום מלבד למצוא את היומן.
חיפשתי וחיפשתי בתוך כל העשן והאש, הייתי מתוסכל. ידעתי שהכל עיניין של זמן עד שהכל פה בוער. אני מפעיל את הראש שלי בניסיון להיזכר איפה הנחתי אותו אחרי שטאהיונג נגע בו. טאהיונג מאחוריי מתלבט כמה דקות אם לצאת לבד או לחכות לי. הוא קרא לעברי פעמים אינספור, בבקשה שאצא כבר ולא אתמהמה.
מכשראה שאיני מקשיב לו ואני רק להוט למצוא את היומן הזה, הוא קפץ ויצא מהבקתה דרך החלון בכדי להזעיק עזרה, ואולי זה יגרום לי לצאת מהר יותר.
"ג'ונגקוקה, תצאא!! האש מתפשטת!" צרח לי מבעד לחלון כשהוא רועד מפחד, הכל עינין של זמן. "אם אתה לא יוצא עכשיו, אני נכנס" ניסה לשדל אותי באזהרות.
'הו, מצאתי אתזה' בעיניים שורפות מענני העשן שבהם שהיתי. אחזתי בידי את היומן וסובבתי פני לצאת, כבר ראיתי את האש ממש מולי. עיני שוטטו אחר פתח יציאה אחר שהוא לא החלון, כי כבר הוא לא היה רלוונטי מלהבות האש שהתפשטו והגיעו גם לשם.
כבר לא היה לי לאן לזוז, הייתי מוקף, וכל מה שראיתי היה אש, והעשן חלחל את תוך ריאותי, השתעלתי בלי הפסק. שמעתי רק את הצרחות של טאהיונג מבחוץ וראשי היה סחרחר.
ואז ראיתי את דלת הבקתה, חרוכה וחור גדול נפער בה. ידעתי שזה הסיכוי היחיד והאחרון שלי, לפני שבקתת העץ הזאת, מתמוטטת עלי.
אזרתי את כל כוחותי, אוחז ביומן חזק בידי פילסתי את דרכי בין הקורות הנופלות ויצאתי מהבקתה.
נשכבתי על האדמה, משתעל, ופני קבלו גוון אפרפר מהעשן הרב.
"תודה לאלוהים, אתה חי!!" טאהיונג רץ אלי כשראה שאני בחוץ, הוא הסתכל עלי בדאגה, הוא היה מבוהל. נחנקתי, השתעלתי והתעלפתי.
התזות של מים החזירו אותי למצב הכרה.
"ג'ונגקוקה, התעוררת!!" צהל טאהיונג כשהוא ממשיך להרטיב את פרצופי שוב ושוב.
"פעם שנייה שאני מעיר אותך מעילפון. זה גורל? נועדנו זה לזה!!" טאהיונג יכל סופסוף להתבדח אחרי שבמשך זמן ארוך איבד נשימה מדאגה.
חייכתי חיוך עייף למשמע דבריו. התיישבתי למול טאהיונג, נרגעתי. הסתכלתי מאחוריי וראיתי את הבקתה שלי, הבקתה היפה שלי, הרוסה לגמרי, היא התמוטטה כליל ורק פחם ומעט אפר היו על האדמה.
לא נשאר אליה זכר.
כיווצתי את הסנטר שלי, כאב לי.
עבדתי על הבקתה הזאת המון! אומנם לא בניתי אותה פיזית אבל שמרתי עליה, סידרתי אותה וזה היה המקום שלי, רק שלי.
"אתה עצוב?" טאהיונג ראה את הבעת פני בעודי מעיף מבט על מה שהיה כאן קודם בקתה.
הנהנתי בראשי לחיוב. "הכבאים שהיו פה קודם, ניסו להציל משו, אך היה כבר מאוחר מידי. מזל שיצאנו מזה בחיים" אמר ושתק. "צודק" אמרתי וליטפתי את היומן שבידי.
"מה היה לך כזה חשוב היומן הזה??" שאל כשסופסוף היתה לו הזדמנות. "אני דאגתי לך בטירוף, בחיים לא דאגתי ככה למישו!"
'טוב, לא כל יום אתה חווה שריפה' מלמלתי לעצמי.
רגע, יש מצב שהוא מתחיל לפתח אלי רגשות? שתקתי, הרהרתי רק בליבי ולא הגבתי לו.
"תענה לי כשאני מדבר איתך, מה ככ חשוב לך ביומן הזה?" שאל שוב, ממשיך לנקות את פני המלוכלכות.
"אולי בעתיד אספר לך" עניתי בלי להתחייב.
"מה בעתיד?" הפסיק לשפוך על פני מים, והתלוצץ בהרמת גבה. "אני לא הולך להישאר לידך הרבה זמן. עוד שנה אני מסיים תיכון" אמר בצחקוק. התעצבתי עוד יותר, זה כואב כל פעם מחדש. אבל אני דפוק, למה אני מצפה ממנו כל פעם ומתאכזב? אני חושב שאני יודע למה, אני פשוט רוצה שהוא יהיה לידי.
"טאהיונג היונג, אפשר לשאול אותך שאלה?"
"תמיד" ענה בקול בטוח.
היססתי קצת " אתה אוהב את יי סונג?" שאלתי והשפלתי מבט. אני מפחד מהתשובה שלו.
"אמממ...." הוא התמהמה קצת וזה נתן לי מעט תקווה בתוך כל התחושות המעורבלות שלי כלפיו.
"אנחנו רק בתחילת הקשר, אני עוד לא יודע מה הרגשות שלי אליה" אמר ועשה עצמו כלא מבין מדוע שאלתי אותו לגבי זה.
"אבל...אתם התנשקתם, אני ראיתי!!" הקול שלי התרומם קצת. הסמקתי. אני דיי הסגרתי את עצמי עכשיו, לא?
עצמתי עיניים, מקווה שהוא לא ראה אתזה.
YOU ARE READING
am i wrong?
Fiksi Penggemar"כיוונתי אליה את האקדח, כשאני מתנודד ומסוחרר עדיין מהאלכוהול, והדם מתפרץ מהחתך בידי ויוצא מהתחבושת שחבשתי לעצמי במקצועיות לא רבה במיוחד, לא חשבתי הרבה.... היד שלי כבר לוחצת על ההדק, בום!!!!" ג'ון ג'ונגקוק, ילד מופנם ולא מתאמץ לרכוש חברים. הילד שאינ...
