Remember that night?

Part 1

פוב לואי:

״ביי״ שמעתי את רוב השכן צועק לנו מהבניין.

אני אתגעגע אליו,

הנופים השתנו מהר מחוץ למכונית...

אני יושב צפוף עם אחיותי במכונית ואמא שלי יושבת ליד דניאל, האב החורג שלי שנוהג...

אמא שלי התגרשה לא מזמן ועכשיו היא בהריון עם עוד שתי תאומים ממנו...

לא יודע מה אני חושב עליו אבל אני בהחלט מתרגש מהאחים הקטנים.

אז אני באמת עוזב את דונקסטר...
אני אוהב את העיר הזו כל כך ומוזר כל כך לעבור לעיר חדשה...
אני לא חושב שמשהו צריך להשתנות אבל אני עדיין טיפה דואג.

לפחות ליאם יהיה איתי אני יודע שהוא מחכה לי בלונדון.
הנסיעה ארוכה ולוטי נרדמה עליי אז זה לא כל כך יכולתי לזוז...

יצאנו מהמכונית פיבי ודייזי על דניאל ישנות ולוטי ופליסיטה מחזיקות לאמא שלי את היד ואני מכניס את המזוודות...

כן לא נחמד כל כך אבל אני לא יכול לסרב לאמא שלי זה לא מכבד, ולא לכבד זה לא נחמד, ואני נחמד אז כן.

דניאל הניח את פיבי ודייזי על הכיסאות הפלסטיק של הבית החדש ואני עוזר לו להכניס עוד מזוודות ודברים.

הרוח של לונדון שטה לכל עבר וקריר קצת...

אני מסתכל לבחוץ מביט בעצים ובאנשים שעוברים אני די נדהם מזה כי ממש יפה כאן ולא ציפתי.

״בווו״ ליאם הפתיע אותי מאחורה ודיגדג אותי.

״אתה משוגע״ התחלתי והוא פתח את ידיו לחיבוק.

״לואיססס״ צעק וחיבקתי אותו, תמיד צוחק על השם שלי.
״פיינוווו״ התחבקנו וצחקנו ביחד.

״ליאם איזה יופי לראות אותך״ אמא שלי יצאה לתת חיבוק לליאם.

״גם אותך ג׳ואהנה ומזל טוב״ הוא מתנהג כל כך מקבים ליד אמא שלי שזה מצחיק.

״תודה רבה ליאם... צריך להגיע עוד דברים עוד שעה שעתיים אז ליאם אולי תוכל להראות לו את הסביבה?״

אמא שלי תמיד הייתה כל כך מודאגת לגבי...

אני לא תינוק אני יודע להסתדר זה שהיה לי קצת חיים לא טובים בלימודים זה לא אומר שאני לא יכול לבנות לעצמי חיים טובים יותר.

״בטח שכן, בוא לואיס״
״לואי״
״ברור ברור...״ הוא גיחך ושם את ידו על גבי.

״אז לואיס... כמו שאתה רואה זה הפארק ממש מול הבית
שלך ו-״

״ליאם אתה מתנהג כיאלו אתה מדריך טיולים״
״לואיס למה אתה כל כך שלילי?״ הוא שאל בהתנשאות והתחיל לצחוק,
אני אוהב את החיוך שלו ואני אוהב לראות אותו שמח.