פוב לואי:
יום שבת היום, אני אמור להיות עם המשפחה שלי,
אז מה לעזעאל אני עושה במיטה של מישהו?!?
הסתובבתי לצד במהירות ונזכרתי בהכל,
באתמול, שהוא נגע בי ו...
אני מזעזע, איך יכולתי? פעמיים?
אבל אני לא יכול להגיד שזה לא היה טוב... כי זה היה כל כך- טוב...
השעה כבר שלוש!
אני לא מאמין שישנו כל כך הרבה זמן...
הוא בדרך כלל קצת מאיים עם שערו והמבט שלו, הטבעות שלו, היידים... איכשהו הם כיאלו מאיימות אבל ... מושכות?
אוי די לואי...
בכל מקרה, הוא נראה יותר חמוד שהוא ישן... שיערו על פרצופו,
שנזכרתי שאני איתו מתחת לשמיכה ערום לגמרי פני נהפכו לחיוורות.
ניסיתי לזוז וידו נשענה על חזהי מה שגרם לליבי לדפוק כה חזק והתחלתי להתנשם בפחד... לא שאני פוחד, פשוט לחוץ?
הוא עדיין ישן... אני אשקר אם אני אגיד שמאה אחוז בא לי ללכת...
אבל אני חושב שאני חייב, לא?
הסתכלתי על ידו שמונחת על חזהי, חזרתי להסתכל עליו ו- רגע מה?!?
בצווארו היה היקי שלא היה אתמול אז-
רגע מה אני עשיתי את זה??? אני?!?
אני מזעזע, שוב.
אני לא יכול-
אני בכלל לא יודע איך זה-
הוא זז באי נוחות מה שגרם לי להשתנק ולהישאר קפוא במיטתו,
״מה השעה...?״ הוא שאל בזמן שהוא מנסה לפתוח את עיניו,
״שלוש..״
הוא קולט אותי בוהה בו, גם אני קלטתי שבהיתי בו.
״מ-מה קרה?״ הקול שלו... מה.. אמאלה הקול שלו בבוקר...
לואי אתה מוזר.
״אה? אוי אממ... כלום פשוט-״
״כן סיטואציה לא נעימה בכלל״ הוא חייך וגיחכתי במבוכה, זה כל כך מביך.
״מישהו צריך לקום...״ הוא ידע שאנחנו ערומים.
״נו רק קמנו כבר אתה והדיחות הלא מצחיקות בכלל שלך??״
״אותי זה מצחיק״ הוא מכווץ את עיניו ומגחך, ונאנח.
״אוקי, זה יהיה אני״ הוא אמר ואני רואה אותו נעמד ואני מסתיר את עייני... טוב חלק ממני אל רוצה להס-
אני בהלם מעצמי.
מה הוא עשה ממני?
״צודק, אתה צריך להסתיר את העיינים שלך התחת שלי קדוש מידי לעיינים שלך״
״חה חה ממש מצחיק״ אמרתי לו מזייף צחוק ואז מגחך באמת בדיוק כמוהו.
הוא שם את הבוקסר שלו ונכנס לחדר קטן שאני משער שזה היה השירותים שלו.
בינתיים קמתי מהר כדי שלא יצטרך להחליף בגדים מולו ופתאם הוא פותח את הדלת ופניו נהפכות לחיוורות.
״אני רק צריך את ה-״ הוא מסתכל בהלם ואז מחייך, יואו אני שונא את זה.
״אחלה תחת, אני כבר יוצא״
פניי סמוקות וגיחוך יצא מפי, אני שונא את זה אז למה זה מצחיק אותי?
שמתי במהירות את הבוקסר והג׳ינס והתיישבתי על המיטה,
לקחתי את הטלפון שהיה זרוק על הריצפה... טוב כל הדברים היו זרוקים על הריצפה.
חייגתי לאמא שלי וקירבתי את הטלפון לאוזניי.
״אמא?״
״כן לולי, מה קורה?, בדיוק באתי להתקשר״
״הכל בסדר, קמנו עכשיו... מתי את רוצה שאני-״
״לואי זה לא דחוף, תלך אולי לטייל עם החבר שלך והוא יכיר לך אנשים אולי, אולי אפילו איזה מישהו?״
״אמא!״
״אולי זה אפילו הוא בעצמו?״
״אמא!!״
״סליחה אני צוחקת״ היא מזכירה לי את הארי, אבל גיחכתי לה.
״אני יודע... אוקי בסדר, אני אחזור עוד מעט״
״בסדר לולי, אל תמהר הכל בסדר״ היא אמרה וניתקה.
YOU ARE READING
Remember that night?
Fanfictionלואי טומלינסון הנער החמוד והתמים בן ה19 מדונקסטר עובר ללונדון, הוא לא מכיר את התנאים שם , לא מכיר את השכונה ולא את האנשים.. אבל יש לו לפחות את ליאם..נכון? הוא גר שם כל החיים, אבל אין לו מה לעשות שם יותר.. הוא פוחד לעבור. הוא לא יודע מה מצפה לו. אבל...
