Remember that night?

Part 17

פוב הארי:

נכנסתי עם הבחורה לחדר והיא נגעה בגופי,
העבירה את ידה בבטני וזה פשוט לא עשה לי כלום, אבל המשכתי,
נפלנו על המיטה ושפתייה נגעו בשפתיי,
״תמיד ידעתי שתשאר מכור״ היא אמרה וצחקקה,
ברגע אחד כל הפלאשבקים עם לואי רצו לי בראשי,
הפעם הראשונה, הים, השלג, הקניון, חג המולד...
״תעצרי...״ אמרתי לה והזזתי אותה והיא התנשמה.
״מה... מה קרה לעזעאל?״
״זין תעזבי אותי, עופי מכאן״ צעקתי והיא התנתקה ממני.
״אתה מגעיל״ היא אמרה ויצאה מהחדר, התיישבתי על המיטה,
אני ללא חולצה, אני מעביר את ידי בשערי ודמעות חונוקות אותי.
אני מרגיש את אפי ניהיה אדמדם ועייני רטובות, אני מנגב אותן ומחפש את החולצה שלי.
לבשתי את החולצה שלי ומיהרתי לצאת מהמועדון.
נכנסתי למכונית שלי ונסעתי לבית שלי, אני לא יודע מה אני כבר יכול פאקינג לעשות.

נכנסתי לבית שלי ועליתי לחדר שלי, נזרקתי על המיטה והתכרבלתי בפוך.
אני לא רוצה קשר עם ההורים שלי וזה פאקינג לא עניינו... וזין למה שיגיד את זה? למה שפאקינג-
דמעות קטעו את מחשבותיי ונתתי להם לרדת, אני לבד, מותר לי.
אני יכול להסתדר בעצמי, בלי אמא ובלי אבא ובלי לואי.

פוב לואי:

פקחתי את עייני והתעוררתי למיטה ריקה, אני לא רגיל לזה...
הבטתי בכרית הריקה והרגשתי סערת רגשות.
כעס עצב אכזבה... אהבה.
יצאתי מהחדר וראיתי את אמי ערה קוראת עיתון ואת לוטי ונייל מצחקקים בספה, דניאל אוכל בשולחן וכנראה שכל השאר ישנים.
״בוקר טוב ל- איפה הארי?״ איך היא הבחינה בזה כל כל מהר?
״הארי.. טוב.. רבנו״ אמרתי ולקחתי ביס מהלחמנייה שהייתה על השולחן והכנתי לי שוקו, אמרתי את זה כיאלו זה משהו רגיל והיא הייתה בהלם.
״לואי מה? מה קרה מותק? הוא הלך?״
״כן, שילך, אם טוב לו ככה הוא מוזמן להנות״ אמרתי בגועל,
כי זה לא נכון, אם טוב לו ככה זה יהרוג אותי, אבל מה שאני רוצה זה לשכוח ממנו, אבל לא לפני שנעשה שיחה אחרונה.

״לואי...״ היא התקרבה והניחה עליי את ידה.
״אני לא זקוק לרחמים, טוב לי ככה״ אמרתי, שיקרתי לעצמי.
״נפרדתם?״ היא שאלה בדאגה ובלעתי את רוקי.
״אני לא יודע!״ הרמתי את כולי והשוקו שלי נשפך.
״פאק״ לחשתי ומיהרתי להביא נייר, אני בדרך כלל לא מקלל...
אבל זה מרגיש לי כבר רגיל... יופי ממש... קילקל אותי והלך, עזב.

״לואי זה בסדר, תחזור לנוח אני אנקה בסדר?״ היא אמרה וניגבה על נייר והרימה את הכוס.
״אחי הכל טוב?״ נייל שאל מהספה והינהנתי לו.
ליאם וזאין התעוררו והתלכו למטבח.
״איפה הארי?״ ליאם שאל ונזפתי בו.
״חמה לעזעאל זה הדבר הראשון שאתם מבחינים בו?!?״ שאלתי בכעס קצת וליאם היה המום.
״אולי כי אתם דבוקים לאחד השני כמו דבק?״ הוא שאל שאלה רטורית וגילגלתי את עייני.