My Angel (1)

עדכון (18/1/21)

היי
עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה, והחלטתי שמגיע לכולכם עדכון על מצבי. האמת שתיכננתי לכתיב את העדכון הזה בהמשך, אבל יש לי קצת זמן עכשיו-אז הינה אני.
לפני חצי שנה כידוע לכם התגייסתי. הגיוס הוא דבר קשה לכולם, אבל ההתחלה שלי לא הייתה נוראית כמו שחשבתי שתהיה. הטירונות שלי הייתה משהו כמו שבועיים וקצת (סגרתי את כולה כי קורונה), ואחר כך היה לי שבוע חופש ואז הגעתי לקורס.
הכרתי המון חברות והיה לי באמת טוב(לפחות לקראת האמצע-סוף), ואפילו קיבלתי מצטיינת הקורס.
אחר כך היה לי שבוע חופש, ולאחר מכן התחלתי את הסדיר.
אז בניגוד למה שחשבתי, הסדיר (לפחות לי) הוא לא כזה זהב כמו שכולם חושבים. התחלתי את השירות שלי שם על רגל שמאל בגלל איזה מישהי שהייתה איתי במשרד והפזם עלה לראש-למרות שהתגייסה כולה חודשיים לפניי. עכשיו, לאלה מכם שלא יודעים- פזם בצבא כן נחשב, אבל לרוב זה כשאתה חדש בבסיס ואחר כך מתבדחים יותר. זה לא באמת חלק שאמור להיות משמעותי, והיא היחידה שהחליטה לתפוס מעצמה ו״להתעלות״ עליי. בכל מקרה, למזלי הרב הוציאו אותה מהמשרד בגלל כל מיני סיבות(שאני אחת מהן, כמובן).
זה עזר לי, אבל זה גם אמר שהייתי היחידה בתפקיד שלי מלבד הקצינה שלי. עכשיו הקצינה שלי היא באמת אחלה בן אדם, והיא מאוד דואגת לי. אבל כמעט חודש שלם היא לא הייתה-מה שאומר שהייתי לגמרי לבד עם כל העבודה. בתפקיד שלי בבסיס יש המון עבודה.
הייתי נשארת עד מאוחר, לבד במשרד, בוכה לאמא שלי בטלפון. חושבת שמאז שהגעתי לבסיס בכיתי כל שבוע לפחות פעם אחת.
עד שהגיע חנוכה והחלטתי שנמאס לי.
אחרי חנוכה, הגעתי אל המפקדת שלי ואמרתי לה ״תקשיבי, לקחתי מהשלישות טופס 55 כי אני רוצה לעבור ליומיות״. הסברתי לה מאיפה זה נבע- כל הלחץ, העומס והמרחק מהבית והמשפחה. לפני שהתגייסתי תמיד הייתי ילדה של בית. כמעט לא יוצאת מהבית, לא ישנה אצל חברות.
אבל אמרו לי שהחוויה בצבא זה בסיס סגור. האנשים, החברויות, העצמאיות. ובהתחלה באמת רציתי את זה.
אני חושבת שיש שלב שכל אדם מבין שמה שהוא ציפה, הוא לא כך בפועל. ואני הבנתי את זה אחרי חודשיים.
הם לא רוצים שאלך. אני חיילת טובה, מצטיינת, נותנת דוגמה אישית. אבל כמובן שזה כבר לא תלוי בהם.
לפני שלושה שבועות ביקשתי פגישה עם הקבן.
קבן זה ראשי תיבות של ״קצין בריאות נפש״. זה לא פסיכולוג, בדרך כלל אלה קצינים שיש להם תואר בסוציולוגיה באזרחות, אבל הם נחשבים לאנשי מקצוע ויש להם כמה דברים שהם יכולים לעשות מלבד להיות אוזן קשבת:
1. לתת תש, או קהס(קשיי הסתגלות)- למשל לתת לחייל את האופציה לצאת באמצע שבוע ליום אחד לישון בבית ולחזור למחרת (שזה נקרא אפטר), או לקבוע שחייל לא יסגור בחיים שבת (תש שתיים).
2. להפנות לפסיכיאטר/פסיכולוג-בדרך כלל לאנשים שצריכים טיפול יותר טוב שהוא עצמו לא יכול לתת כי שוב, קבן הוא לא פסיכולוג או פסיכיאטר.
3. להמליץ על מעבר לבסיס יומיות וקרוב לבית (שזה גם קשור לקהס-ככל שקהס גבוה יותר ככה התנאי שירות משתנים בהתאם).