~6~

607 88 19
                                        

זמן: יומיים אחרי יום ההולדת של אוולין


לא הפסקתי לנסוע גם כשאני רחוקה מאוד ויודעת שהם לא עוקבים אחריי. הידיים שלי עדיין רעדו, אבל האדרנלין נעלם לאט לאט והעייפות חדרה.

ידעתי שאני צריכה לעשות עצירה, אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה פין והתאריך על פיסת הנייר בכיסי.

לא רציתי אפילו לחשוב מה אעשה אם אפספס אותו.

התבוננתי במפה לרגע, שכן השימוש באפליקציית הניווט לא היה בא בחשבון מכיוון שזה יביא אנשים בעקבותיי. לא ידעתי אילו יכולות היו לאנשים אחריי, אבל לא התכוונתי להסתכן.

השימוש במפה היה קשה בהרבה ממה שחשבתי שיהיה, אך כעבור זמן מה התרגלתי לחפש את שלטי הכביש הרצויים.

אני לא יודעת כמה זמן עבר עד שהחלטתי להפסיק לקפה. לא היה בטוח לנסוע בעודי חצי ישנה, והדבר האחרון שהייתי צריכה זה להיות מעורבת בתאונה.

ניסיתי להיות כמה שיותר בלתי נראית, מה שהיה קשה כי לא היו הרבה אנשים בתחנת הדלק.

השעה הייתה מוקדמת בבוקר, והשמש כמעט עלתה.

כשנכנסתי לחנות הקטנה, הקופאית הסתכלה עלי לרגע לפני שחזרה להביט בטלוויזיה בחוסר עניין מלא. זה היה עדיף בהרבה, והוריד חלק מהמתח והלחץ שהרגשתי.

הכנתי לעצמי את הקפה במהירות, ולקחתי אוכל וחטיפים לדרך כדי שלא אצטרך לעשות עצירה נוספת. כשסיימתי, ניגשתי לקופאית וחיכיתי שהיא תגיד לי את הסכום של דבריי.

הדלת מאחוריי נפתחה, וגרמה לי להתכווץ. ניסיתי להסתכל מאחורי באופן דיסקרטי. זו הייתה אישה עם ילד, ושחררתי אנחת רווחה כשראיתי זאת.

שילמתי על הדברים ויצאתי משם הכי מהר שיכולתי. רק כשחזרתי לרכב ונסעתי משם, נתתי לעצמי להירגע מעט. הייתי עדיין בכוננות גבוהה, ועכשיו עם הקפאין במערכותיי הרגשתי ערנית יותר.

שעות רבות אחר כך הייתי במקום בו מיסטיק כתבה על פיסת הנייר שלי. בדקתי יותר מכמה פעמים שהגעתי למקום הנכון ואפילו שאלתי מישהו, בלית ברירה.

הייתי בחניון ליד קניון גדול, והיו כל כך הרבה מכוניות ואנשים שהכרתי שיהיה קשה לראות אותי.

זה לא היה המקום על הנייר, אבל היה לי זמן עד שהייתי צריכה ללכת והחלטתי לחכות במכונית.

אם האנשים שהיו אחריי הראו את עצמם לפתע, הייתי תמיד יכולה לברוח ולאבד אותם בכבישים המלאים.

בהיתי בטלפון שבידי. יכולתי לשלוח הודעה לדודה שלי או למארלי. יכולתי, אבל לא התכוונתי לעשות זאת.

לא רציתי להסתכן שמישהו ימצא אותי לפני שהצלתי את פין.

ניסיתי לא לחשוב עליו הרבה, אבל עכשיו קשה היה לא לאפשר לדמיוני למלא את ראשי במחשבות.

My Angel (1)Where stories live. Discover now